מיישבי הארץ / עו”ד נתן רוזנבלט על החרדים שבנו ובונים את ארץ ישראל

השבוע נסתלק מעימנו כ”ק אדמו”ר מביאלה זצוק”ל. האבידה אינה רק לחסידיו ומעריציו הרבים, אלא לכל עם ישראל, באשר פועליו הרבים לא תוחמו לקהילתו. נביא שתי דוגמאות של מעשים כבירים למען העם היהודי וארץ ישראל, הנוגעים לעניינו של טור זה: העלייה לארץ ישראל וההתיישבות במעלה עמוס.

האדמו”ר היה רבה של העיר לוגאנו בשווייץ, בה הייתה בשעתו קהילה ענפה עם מוסדות כנהוג, אך הוא עודד את בני הקהילה לארוז את החפצים ולעלות לארץ הקודש. הוא עצמו ומשפחתו נותרו בה עד לעלייתם של האחרונים ממש למרות שכבר שימש עשרות שנים כאדמו”ר לאלפים בארץ ישראל.

העניין השני, הוא ההתיישבות במעלה עמוס, אשר הייתה (ועודנה) אחת ההתנחלויות החרדיות היחידות. למרות הקשיים העצומים (ב”ה נעשה רצון צדיק ובחודשים האחרונים התחלף השלטון שהפריע לחסידים), ולמרות הבידוד של היישוב, הקים האדמו”ר קהילה מפוארת במקום. גם כאן היווה האדמו”ר זצוק”ל דוגמא אישית לעודד את חסידיו שלא לפחד מהמיקום והבדידות, תוך שהוא עצמו רוכש שם דירה וקובע את מושבו במקום לחלק מימות השנה.

הדברים מקבלים משנה תוקף לקראת שבוע הקשיים הקבוע לציבור החרדי. והשנה צפוי להיות קשה מתמיד לאור האירועים העצובים והמחירים הנוראיים. לפני שתוקפים אותנו, כדאי לבדוק עד כמה הציבור החרדי השקיע ומוסר את נפשו למען יישוב ארץ ישראל.

לא נלך אחורה, לעליית תלמידי הגר”א והבעש”ט, אשר היוו את הגרעין להקמתה של ארץ ישראל כפי שאנו מכירים אותה. אלא אפילו שנים אחר כך, חלק גדול מהיישובים והמושבות שאנחנו מכירים כערים “ישראליות”: מפתח תקוה ורחובות, ועד גדרה וחדרה, הוקמו בעיקרון על ידי רבנים ועסקנים חרדיים ועברו השתלטות עוינת על ידי הממסד החילוני.

ניקח לדוגמה את פרשת הקמת העיר חדרה, גם כי זה סיפור עצוב מאוד, וגם כי הוא יכול ללמד על הכלל. את העיר יזם וייסד לא אחר מאשר מרן הגאון רבי משה מרדכי אפשטיין, ראש ישיבת חברון וסבם (ודודם) של גדולי ראשי הישיבות בדורנו.

הגרמ”מ, יחד עם מרן בעל ה”דבר אברהם” זצוק”ל, פעלו בעמל של שנים, כולל נסיעות קשות של הגרמ”מ על פני הגלובוס, עד שנצבר בידי די הון על מנת לרכוש את הביצות של חדרה, שאיש לא רצה להכירן, במטרה לבנות שם עיר גדולה לאלוקים.

מי שתיווך את העסקאות, היה הפעיל הציוני יהושע חנקין, אשר נהג – כפי הנראה ובלשון המעטה – שלא ביושר בכספים אלו, תוך ניצול תמימותו והתלהבותו של הגרמ”מ. ואיכשהו, הקרקעות בחלקן נרשמו על שמו של חנקין. כך קרה שהעיר חדרה המפורסמת איננה חרדית כלל (למעט ישיבתו וקהילתו של הגר”ש ארנברג שליט”א ומספר קהילות נוספות), למרות שנוסדה על ידי אחד מגדולי ישראל, חבר מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל דאז. שמו של חנקין מפורסם וחקוק בכל מקום בארץ, כי מישהו מאוד רצה לצייר את ההתיישבות כחילונית, בעוד שהעובדה שמי ששילם ונעשק היה מרן הגרמ”מ, הוסתרה וטושטשה.

מדור זה אינו עוסק בהיסטוריה אלא בנדל”ן, ולכן לא נרחיב להביא דוגמאות רבות נוספות. אך מה שברור הוא, כי אהבתו של הציבור החרדי לארץ ישראל עולה בהרבה על הציבור הכללי.

אמנם, אחד הלקחים החשובים ביותר שיש להפיק מהנפילות הללו, הוא כי יש להיצמד להוראותיהם של גדולי ישראל בכל הדורות. הגרמ”מ אשר הבין כי השותפות עם החילונים רעה לישיבה העדיף לעזוב את מפעל חייו בחדרה ולעבור לחברון, ובכך הציל את הישיבה ואת עשרות הישיבות שיצאו ממנה. לעומת זאת, ביישובים אחרים, שעסקנים חרדים ונלהבים, הסתנוורו מאהבת הארץ ולא דקדקו בשכניהם, לא זו בלבד שהיישובים הפכו לחילוניים, אלא אף צאצאיהם ירדו לבאר שחת.

בשבוע שעבר הוזמנתי לכנס בירושלים, של ארגון בשם itz shayach, בו נמכרו דירות בכל היישובים, כולל המרוחקים ביותר. קהל היעד היה הציבור החרדי ה”חוצניקים”. לכל אחד מאיתנו יש שכן או מחותן כזה, חלק מאיתנו (כולל משפחתי מצד אמי) הם בעצמם דור ראשון או שני של חוצניקים.

מדובר בקידוש השם עצום שצריך לשים לב אליו: אלפים ורבבות, של אברכים ונשותיהם, שהיה להם כל טוב (לפחות ביחס לכאן) בארצות מושבותיהם, כולל אפילו ברוחניות: ערי “גושן” הישיבתיים בחו”ל אינם נופלים מערים בארץ ישראל ברמה הרוחנית. והם החליטו יום אחד לקום, להשאיר הכל מאחור, ולעלות לארץ לא זרועה (יחסית) עם מזג אויר שקשה להם להתרגל אליו. וכאן הם חיים בדוחק יחסי, אך עם אושר על הפנים.

הם אלו שיישבו את ירושלים, ואחראים על ה-6/3 המפורסם. הם אלו שבלעדיהם לא היו נראים כך גם יישובים אחרים, כמו רמת בית שמש וקריית ספר (בבניין שלי נדמה לי שרוב השכנים נמנים על שכבת זהב זו) ועוד רבים לארכה ולרחבה של ארץ הקודש.

עכשיו, לכו תחפשו אזרחי ארה”ב שאינם שומרי תורה, שעזבו הכל מאחוריהם והגיעו לכאן, בלי עבודה ובלי כבוד, רק בשביל האידיאל של לגור בארץ ישראל. קשה למצוא כאלו, בוודאי לא במסות שאפשר לבנות עליהם את עתיד העם היהודי.

יובהר: איני בא להפוך את הציבור החרדי לציוני. מקובלנו מרבותינו גדולי הדור כי למה שהם קוראים לו ציונות, אנחנו קוראים התפקרות. אין לנו חלק ונחלה עמהם ועם חגיהם, אך כאשר הם תוקפים אותנו שאיננו חלק מבניית הארץ, נדע מה נשיב להם: אנו אלו שבנינו ובונים את הארץ. אנחנו אלו שבאים לכאן למרות הקשיים ואנחנו אלו שנישאר כאן לתמיד. גם אם יהיה מאוד מאוד קשה מבחינה גשמית חלילה.

ועוד עניין אחד לסיום: לצד הרבבות שמגיעים לכאן לגור, התפתחה כאן בשנים האחרונות תופעה של רכישת דירות בידי יושבי חו”ל שלא למטרת מגורים. רבים מאוד הם אלו הרוכשים דירות רפאים, שעומדות ריקות, רשמית זה בשביל שבועיים בשנה. למעשה זה בשביל להראות את עושר כבוד מלכותו.

והתוצאה? אברכים לא יכולים לרכוש דירה במחיר סביר, כי הם משלמים בדולרים ובקש-מאני (מזומן). איני מדבר רק על ירושלים, שם המחירים כבר גורדים את השחקים ומתחילים להתקרב ל100,000 ₪ למטר(!). אלא אפילו בערי הלוויין שלה.

ירושלים ערים סביב לה, ואחת מהן היא בית שמש. בשכונת רמת אברהם ניהלנו מאבקים ממושכים למען הדירות תותאמנה לציבור החרדי. ברוך השם, לאחר עררים וערעורים הגענו לפשרות יפות בעניין הזה ובעזרת השם לא יהיה שם בניין אחד (מלבד מה שקיבל היתר לפני המאבק שהחל כאן) מעל הקומות שאושרו בתקנת העיר אותה יזמנו.

אלא שהקבלנים והמשווקים מתחכמים, ופונים לחו”ל, שם אפשר למכור לוקשים ודירות במחירים גבוהים מהשוק. הם יצאו בקמפיין ענק שכותרתו “דווקא עכשיו, כשהם הורסים אתם תבנו”. ותוכנו בקצרה: היות והחמאס כידוע הרס והורס מה שהוא יכול, אתם יהודי ארצות הברית תוכלו לגרום לבניית הארץ על ידי כך שתקנו דירות וכו’.

אילו היה לי תקציב, הייתי מפרסם מודעת עמוד בכל העיתונים האמריקאיים החרדים (מי יודע: אולי לאחד מעשרת הקוראים יהיה התקציב): אחינו היקרים, אם אתם רוצים לעזור לנו, תשלחו תרומות, אנחנו מאוד זקוקים להם עם ביטול הקצבאות בידי בג”ץ. אם אתם רוצים לעזור לעצמכם ולעתידכם: בואו לכאן ורכישו לכם דירות כאוות נפשכם. רק דבר אחד בבקשה מכם אל תעשו: אל תרכשו כאן דירות בלי לגור בהן. דווקא עכשיו, כשהם הורסים, אל תצטרפו אליהם להרוס את האפשרות האחרונה של אברכים עניים להגיע לדירה.

וכך נזכה לשוש תשיש, בקיבוץ בניה לתוכה בשמחה במהרה.