בארץ הבדואים / עו”ד נתן רוזנבלט ירד לשטח – וחזר עם תובנות

השבוע מסתיימת ההרשמה למכרז מעניין במיוחד ביישוב דרור. מדובר ביישוב האמור לקום על אדמות היישוב הבדואי “חירן”.

אם השם חירן נשמע לכם מוכר, זה משום שכאן שכן היישוב הבדואי הבלתי מוכר “אום אל חירן”. במשך שנות דור ניהלה המדינה מאבק, שעבר בכל הערכאות המשפטיות שוב ושוב, עד שנפסק (בניגוד לדעת מיעוט של שופטת שמאלנית במיוחד) כי זכותה של המדינה לפנות אזרחים שהתיישבו על קרקע לו להם. במקרים של יהודים זה לקח פחות זמן, פחות מידי. בכל מקרה, הפינוי בוצע וכעת בונים שם יישוב יהודי בעזרת השם.

כדרכי, לפני שמציעים נכס נדל”ן למאן דהו, צריך לנסוע קודם למקום ולראותו. היה מעניין. כי אם עד היום חרשתי את ארץ ישראל לאורכה ולרוחבה על מנת לתור מקומות מתאימים לאנ”ש, מסתבר שפספסתי את המקום היפהפה הזה: ארץ הבדואים.

לפי הווייז והמפות מדובר ביישוב לא רחוק מבאר שבע, הרבה לפני ירוחם וערד. בערך שעה מבית שמש וארבעים דקות מנתיבות. אך בפועל זה הרבה יותר: הכבישים משובשים בחלקם, ילדים וגמלים מקפצים בכל כביש ומחייבים נסיעה איטית, ועיכובים נוספים, עד שמגיעים להר ענק, עם עשרות כלים כבדים, שעובדים קשה מאוד על מנת לסלול במקום דרכים ולהכין תשתיות מתאימות כנאה ויאה לעיר ואם בישראל. העבודות מתקדמות בקצב משביע רצון.

ואולם העיקר הוא הדרך, בנסיעה האיטית אתה מבין לאט לאט את האסון המתהווה מול העיניים, ובכל זאת מכוסה מהעיניים.

מצד אחד שטחים עצומים של חול וצמחיה מדברית. אך בכל הר, לצד הקקטוסים והצברים, יש גם “יישוב” בדואי. דהיינו כמה פחונים וכמה אנשים שיושבים על שטח גדול מאוד. איש לא נתן להם אישורים, הם פשוט שם.

בדרך צריך מאוד להיזהר לא לדרוס ילד בדואי חלילה. למרות השטחים העצומים שההורים כובשים, הם מעדיפים לשהות על הכביש עצמו. כנראה משום שהוא המקום היחיד עם אדמה קשוחה באזור.

לפי השמועות הם משחקים בערך באותם משחקים של ילדינו: שוטרים וגנבים (אמיתיים), כדורים (חיים) ואוטואים (שאבא הביא בלילה מהיאהוד). איש כמובן לא שש לגור לידם, וכך הם כובשים הר אחר הר, רגב ועוד גבעה, ותיכף הארץ שלהם.

ומכאן מובנת ההתעקשות של המדינה לבנות דווקא כאן, באמצע ההתנחלויות הלא חוקיות של הבדואים, את היישוב החדש. רק כך ניתן למנוע את הכיבוש הזוחל של הנגב בידי כנופיות קטנות וחצופות.

וכך המדינה מוציאה מכרזים לרכישת קרקעות לבניית בתים במקום. המחירים מאוד מאוד זולים יחסית, והתקווה היא שיבואו כמה שיותר, דיירים יזמים ומשקיעים, להפריח את השממה הדמוגרפית.

לכאורה, גם הבדואים יכולים להתמודד על הקרקעות, אלא שלא משתלם להם. משום שהם מקבלים מהמדינה בדרך כלל תנאים טובים בהרבה לרכישת קרקעות, על מנת שיואילו ברוב טובם וחסדם לפנות את הקרקע לטובת בעליה החוקיים.

ידיד יקר שעוסק בנדל”ן רק בנגב (וגם עושה חייל), הפנה את תשומת ליבי למכרזים הללו, והציע לרשום משקיעים חרדים למקום. עיון קצר במכרז ושמתי לב לתופעה מעניינת במיוחד: רוב הזוכים (!) הם בעלי שמות חרדיים מובהקים. איני רוצה לחזור על השמות כי אולי אינם חפצים בכך, אך מדובר באנשי נדל”ן חרדיים, מפורסמים יותר ופחות. או סתם שמות שאין להטיל ספק בחרדיותם. עם חלק מהזוכים יש לי אף היכרות אישית או מקצועית.

התופעה הזו, שחרדים קונים מגרשים במכרזים, היא וותיקה וכתבתי עליה בספרי “בית פלוני לפלוני” (לכל הפונים: מצטער שאזלו כמעט כל האלפיים יחידות בתוך חודשיים. נותרו לי כמה קופסאות בבית). אך ההיקף הזה לא היה מעולם. במכרז האחרון לדוגמה, כל (!) הזוכים היו חרדים, ומדובר בקרוב למאה בתים.

יש כאן מצב א – נורמלי:

המגזר החרדי מהווה כ-15% מהאוכלוסייה, ויושב על שטח של פחות מ-2% מהמדינה. לעומת זאת, הבדואים בנגב מהווים פחות מ2% מהאוכלוסייה, ויושבים על שטח של כ-15% מהמדינה (כולל המרווחים).

ייתכן שאפשר פשוט לפתור את שתי הבעיות בבת אחת: פעולה מאסיבית של התיישבות חרדית על חשבון התפשטות הבדואים. לא רק כסיף, אלא גם חלק מיישוב יוקרתי קרוב לבאר שבע.

אין חלילה שום מצב של צמצום שטח המחייה שלהם, אלא גידורו בפרופורציות לפי קריטריונים של גודל וכו’.

וזה מביא לשתי תובנות בקשר למכרז:

א) אם רוב הזוכים הם חרדים, אז אולי אפשר גם לבנות שם משהו חרדי אמיתי. לאנשים שרוצים לגור בקוטג’ עם חצר במחיר של טאבו משותף במקום אחר. היישוב בכל מקרה הוגדר כדתי מאוד, והשכנים ישמחו מאוד לקהילה חרדית במקום.

ב) בכל מקרה מדובר במה שנראה כהשקעה מוצלחת במיוחד. כך שכדאי (בתוספת סעיף א’) להירשם. אם זה יצליח, יהיה כאן פתרון לרבים שרוצים איכות חיים במחיר מוזל. ואם לא – מדובר בכל מקרה בהשקעה מוצלחת בע”ה.

עיקרי ההשקעה (בשפה פשוטה):

• מפקידים דמי רישום על סך של פחות משלושים אלף שח (תלוי במגרש).
• חייבים להירשם דרך קבוצה אשר מציעה מחיר וממתינים לתוצאות ההגרלה.
• במידה וזוכים, משלימים לסך של כ250,000-400,000.
• ממתינים שנה וחצי שנתיים לסיום הפיתוח.
• מוכרים (ברווח יפה) או בונים ואז מוכרים (ברווח ענק).

כמובן, כמו בכל מה שקשור לקללת “בזיעת אפך תאכלו לחם”, גם כאן יש חסרונות רבים, וכן גם פרטים שונים והוצאות נוספות על הדרך. אין כאן המקום לפורטם כי רבים הם. ומי שירצה משהו מפורט יותר – נא לשלוח למייל שלי [email protected]  גילוי נאות: אם המיזם יצליח ייתכן שארוויח מזה קצת.