סערת הריגול המשטרתי: המקורות הציעו להעביר מידע – צוות מררי נמנע

סערת הריגול המשטרתי: דו”ח הביניים של צוות הבדיקה של הפרקליטות בראשות המשנה ליועמ”ש עמית מררי קבע כי “אין כל אינדיקציה לכך שמשטרת ישראל הדביקה באמצעות מערכת פגסוס שבידיה ללא צו שיפוטי, מכשיר טלפון של מי מבין רשימת האנשים שפורסמו בתקשורת”. היום (שני) העיתון שחשף את הפרשיה, ‘כלכליסט’, מגיב לדו”ח.

בכתבה נרחבת שפורסמה היום בעיתון, פירטו מדוע הם מגיבים רק עכשיו: ” שלושת השבועות שחלפו מאז אפשרו לנו לשוב ולבדוק את עצמנו. כעת ניתן לחשוף כי פרק הזמן הזה נדרש גם כדי לאפשר לצוות מררי להתייחס ולבדוק מידע שמסרו לו המקורות שלנו, באמצעותנו, באופן בלעדי וחסוי. המקורות אף הביעו נכונות למסור לצוות מידע נוסף באמצעותנו, ככל שיידרש עם התפתחות הבדיקה”.

“אלא שלפי כל הסימנים, צוות מררי מיהר לפרסם את מסקנתו בנוגע לרשימת השמות, אך מאז מתנהל בעצלתיים ואינו ממהר להעמיק בחקירת שימוש המשטרה ברוגלות פולשניות נגד אזרחים. מכיוון שלא יזם כל פנייה במהלך הזמן שחלף, ולאחר שהשלמנו את הבדיקה שלנו, נחשוף כאן את השתלשלות האירועים המלאה”.

ראשית הם מציינים כי בניגוד להכחשות הברורות של המשטרה בתחילת הדרך, כיום אין ספק כי התחקיר צדק בעצם העובדה שהמשטרה עושה שימוש בתכנות ריגול נגד אזרחים, גם אם היא מכנה אותם בשמות שונים ומשונים.

עוד כותבים ב’כלכליסט’ כי צוות הבדיקה מונה לפני פרסום רשימת השמות בעיתון, וכי הוטל עליהם לבדוק את הנושא לעומק. במקום זאת, הם בחרו להתמקד ברשימה השמית ולא לבדוק את המשטרה בכללותה, בניגוד לתנאי הקמתה.

בעיתון הכלכלי מוסיפים: “מאז פרסום התחקיר הופנו כלפי “כלכליסט” טענות על כך שאינו חושף את כל המידע שיש בידיו ובכך מקשה על בדיקה או חקירה לעומק. כעת ניתן לגלות כי המציאות הפוכה לחלוטין. המקורות שעליהם נסמכנו הם הראשונים שמבקשים להגיע לחקר האמת. הם נטלו על עצמם סיכון עצום כדי לעשות זאת. לכן, לאחר מינוי צוות הבדיקה הם נרתמו כדי לסייע למררי, גם במחיר של הגדלת הסיכון שלהם להיחשף”.

הם מפרטים בהרחבה את השתלשלות העניינים כיצד העיתונאי שחשף את הסיפור, תומר גנון, פנה ישירות למררי אך היא הפנתה אותו למח”ש – איתם הוא לא נפגש בסוף בשל חילוקי דעות בנוגע למיקום. בהמשך, העביר גנון למררי מסמך מפורט שהכינו המקורות, עם 19 שמות, תפקידים וטלפונים של אנשי יחידת הסיגינט־סייבר, בעבר ובהווה, מאז שרכשה המשטרה את רוגלות NSO בסוף 2013. האנשים האלה, נאמר במסמך, “היו מעורבים, ידעו, או יודעים על שיטות הפעלת הכלים שנרכשו מ־NSO”.

המקורות הוסיפו והעבירו מידע פנימי רגיש על האופן שבו היו נמסרות בעל פה הוראות להדבקה ברוגלה, שמות של נותני ההוראות והאופן שבו נשמרה החשאיות של ההוראות; תיעוד של מערכות נוספות המצויות בידי המשטרה ואפילו את מיקום הקלסרים הכוללים את המידע הרגיש שהושג באמצעות תוכנות הריגול.

אך צוות מררי הסתפק בבדיקה טכנולוגית בלבד. אנשי יחידת הסייבר־סיגינט לא נחקרו על ידי מח”ש. צוות הבדיקה, כך מפורט בדו”ח, הסתמך על חומרים שהועברו אליו מהמשטרה ומחברת NSO. אין בדו”ח הביניים כל זכר לחומרים שהתקבלו באמצעות גנון מהמקורות, וצוות הבדיקה אף לא ציין את עצם העברת המידע לידיו.

רק כעבור למעלה משבועיים, פנו מצוות מררי בפנייה פומבית אל תומר גנון עם הצעה לשלוח חומרים לוועדה, למרות שאלו כבר קיבלו חומרים רבים אך לא התייחסו לכך, לא בדקו אותם ולא ציינו אותם בדו”ח.

עוד כותבים ב’כלכליסט’: “לא נחשוף מקורות כמובן, אולם אנחנו יכולים לגלות עתה שהתחקירים נשענו בין השאר על עדויות ומידעים מתוך סיגינט, היחידה שהפעילה את הרוגלות. אלה כללו תיאורים וממצאים שרק מי שהיו או נמצאים שם יכולים לספק – ורבים מהם נמסרו כאמור בתיווך שלנו ישירות לצוות מררי”.

“כשיצאנו לדרך הבטיחו המקורות למסור את עדותם בתנאים מסוימים “ברגע האמת”, בתנאי חיסיון מול חקירה עצמאית. בעקבות הפרסום של מררי אבד אמונם בהליכי הבדיקה של הפרקליטות ובסיכוי לחקירה עצמאית. וכמובן, הם פוחדים לאבד פרנסה וחברים”.