עולם התורה התעטף באבל, עם ישראל שרוי בצער, היתה לי הזכות במשך שנים רבות להתייעץ עמו ולקבל מפי קדשו ברכות. בכל פעם מחדש, הלב החסיר פעימה, ההתרגשות היתה מלווה בפחד ואימה. לראות את גדול הדור שקוע בתלמודו ורכון על ספריו, מקדיש מזמנו לכל אחד ואחד כאילו הוא מצאצאיו.
שלושה ימים עברו, מאז הלוויתו של רבי חיים קנייבסקי זצוק”ל. דרכי ציון אבלות. כולם מעלים זיכרונות בינם לבין עצמם. ואני מרגיש שהייתה לי את הזכות להתקרב למרן זצוק”ל בשלושים השנה האחרונות, ויותר מכך בשלושת השנים האחרונות, שכמעט לא היה יום שלא הייתי שם בבית קרוב, ולפעמים ארבע או חמש פעמים ביום. זה משהו שאני מרגיש שזכיתי לאחד מתענוגי העולם הבא.
כשאני מתבונן בתמונות הרבות שזכיתי לעשות משנות חייו, אני רואה שברובן המוחלט הוא נראה באותה תנוחה: רכון מעל ספר, שקוע כל כולו בספר שלפניו כשדף בידו מונח על השורות וכך גומע עוד ועוד שורות של “תורה” ואינו מבחין כלל בנעשה סביבו. אין לו בעולמו אלא הספר שבו הוא שקוע כעת בעומק העיון. כי אכן, אם נרצה לתמצת במלים בודדות את מהותו של רבינו זצוק”ל, נוכל לומר זאת בשתי מלים: “חשקת התורה”.
הבית ברחוב רשב”ם 23 היה תל תלפיות לכולם ולא משנה מי, כולם היו מתקבלים בהארה ובסבר פנים יפות, זוכים לברכה עצה ותושיה בכל ענין וענין, שאלות סבוכות בהלכה ובהכרעה בנושאים של פיקוח נפש – הכל היה נחתך אצל רבינו בבחינת ‘צדיק גוזר והקב”ה מקיים’.
המבט שלא ישכח לכל מי שזכה אי פעם להיכנס לבית הקדוש, זה שקיעותו העצומה בתורה הק’, דבר שבשגרה הוא שבעת הלימוד כאילו נמצא רבינו בעולם אחר, בלי לחוש בסובבים לו. תמיד הגמרא או השולחן ערוך פתוח לפניו והאצבע מרצדת בין השורות, כך שלא היה ניתן לנתקו אפילו לרגע, גם כשהיו משוחחים עימו, הספר היה פתוח, כדי שמיד יוכל לשוב לתלמודו בלי להפסיד אפילו רגע. בספרי “בצילם” שיצא לאחרונה תיארתי כמה סיפורים שזכיתי לראות באופן אישי שם. כשאני מרגיש שזכיתי עוד להגיש לפני רבינו זיע”א את הספר והוא מאוד שמח על התועלת שיש מהספר הזה.
פעם אחת כשאני נכנס לבית, אני מגלה מחזה מפעים, מרן הגר”ח קניבסקי יושב בראש השולחן, בשני צידיו יושבים בניו הרב אברהם ישעי’ והרב יצחק שאול ורבי חיים פשוט לומד איתם חברותא. מתברר לי לתדהמתי שרבי חיים ממשיך ללמוד עם בניו גם כשאלה כבר מחתנים נכדים… וזה קורה מידי יום, את התמונה הזאת שלפניכם היא באמת חד פעמית שזה לימוד משותף עם 2 בנים, כי בדרך כלל הלימוד הוא עם כל אחד בנפרד.
פעם אחת ניצלתי את ההזדמנות ושאלתי בעצמי את הגר”ח מאיזה גיל מתחילה המצווה הזו של אבא ללמוד עם הבן שלו, אז הוא ענה לי שאפילו ללמוד עם הבן א”ב זה כבר מצווה, כי בלי לדעת א”ב אז אי אפשר אח”כ ללמוד תורה.
היום הכי מרכזי בשנה שבו היו מגיעים לרבי חיים מאות ואלפי ילדים הוא יום ל”ג בעומר, פעם שמעתי את הגר”ח אומר שיום “ל”ג בעומר” זה החג של הילדים של החלאקה ולכן הם קודמים לכל האנשים, גם מבוגרים. וככה עברו אצל שר התורה הגר”ח קנייבסקי בביתו ברחוב רשב”ם בבני ברק המוני ילדים שהגיעו לגיל שלוש בכדי ששר התורה יגזוז ממחלפות ראשם לרגל היום בו נהוג לערוך את מנהג החלאק’ה.
כמו בכל השנה שר התורה גוזז לילד את שיער הראש ומביא לו ממתק. ומזכיר לו לברך. זה נראה שם כמו סרט נע כדי שכולם יספיקו לעבור בל”ג בעומר לפני שתגיע השקיעה…
בין לבין הצלחתי לתפוס זווית מיוחדת של תמונה שאני לא מפסיק להסתכל עליה כל הזמן, וכל מי שאני מראה לו אותה – הוא מתרגש כמוני. בתמונה שלפניכם נראה מרן הגר”ח שכל כולו שקוע בתורה ואינו מבזבז זמן לרגע, תוך כדי גזיזת ראשם של הילדים, כשהוא שקוע בלימוד הגמרא והמספריים שנמצאות על ידו נשארו ביד מחכות לילד הבא.
“בתמונה שצילמתי רק אחרי זה תפסתי שיש את המספריים ביד שמחכות לילד הבא וזה שוב המחיש לי על גודל ניצול הזמן של כל רגע ורגע”.
דמותו הענקית של רבינו זצוק”ל תהיה חקוקה לנצח בליבותינו – בליבותיהם של כלל ישראל, ותשמש דוגמא ומופת לנו ולבנינו עד עולם, נמשיך בדרכיו בהתמדה ובאהבת התורה ובשקידתה ויחזקו את “האמונת חכמים” ללמוד ממעשיהם וללכת בדרכם.
מי יתן וזכותו של רבינו זצוק”ל תעמוד לנו, ותהי דמותו הנשגבה נר לרגלינו ואור לנתיבתנו ונוכל ולוּ במעט להעביר את גודל אהבת התורה הגדולה של רבינו לכל אחד ואחד ונזכה כולנו להתגלות כבוד שמים, לתחית המתים, לגאולה השלמה בבנין בית המקדש במהרה בימינו, אמן.
שוקי לרר – [email protected]
שוקי לרר – הצלם של החרדים!!!
אין עליו ועל הבן שלו נפתלי!!