הִילּוּלָא קַדִּישָׁא • הגה”ק בעל ה’כף החיים’ זיע”א

הגאון הרב יעקב חיים סופר זצ”ל – נולד בבגדאד בשנת ה’תר”ל למד בצעירותו בבית-המדרש בית זלכה בשקידה ובהתמדה. מיעט בתאוות העולם, מיעט בשיחה ובשינה. גאון בנגלה ובנסתר. התפרנס כסופר סת”ם, ומכאן שם משפחתו “סופר”.

בשנת ה’תרס”ד עלה לארץ והצטרף אל המקובלים בבית המדרש “בית א-ל” שבעיר העתיקה. רבים שיחרו לפתחו בבקשות לתפילה וישועה. מימיו לא שח שיחה בטלה בבית הכנסת ובעת הסעודה. הקים עם חבריו את בית-הכנסת “שושנים לדוד” בשכונת הבוכרים בירושלים. ענוותן מופלג.

כאשר ביקשו למנותו כרבה של דמשק, סירב. למד בישיבת המקובלים “רחובות הנהר”. העיד הגאון ר’ יהודה צדקה, כי מדי שבת צורת הגאון הייתה משתנה לבלתי הכר ממש. נפטר ביום שבת קודש ט’ סיוון ה’תרצ”ט .חי כ-69 שנים. ציונו בחלקת החסידים לעדת הבבלים שבהר הזיתים.

אביו: ר’ יצחק ברוך ממשפחת מוסא. אמו: הרבנית אסתר. אשתו: הרבנית פרחה. בנו: ר’ משה. בתו: מרת רג’ינה. מרבותיו: אביו, ר’ יצחק ברוך, ר’ אלישע דנגור. חברותא: ר’ חיים שאול הכהן דוויק. מספריו: •כף החיים- על אורח חיים ויורה דעה ( 10חלקים, עסק בחיבור זה קרוב לארבעים שנים!) • חוקי חיים- דרשות • באר מים חיים- שו”ת • חיים עד העולם- דרשות • יגל יעקב- דרשות על פרשות השבוע • קול יעקב- הלכות סת”ם • ישמח ישראל- דרשות • בית יעקב- דרשות • עדות ביעקב- דרשות לשבתות •חפץ בחיים- דרשות לאירועים • קונטרס החלומות- דברים שהתגלו בחלום (כ-700!חזיונות שגילו לו מן השמים).

משמים הסכימו על חיבורו הקדוש ‘כף החיים’. וכך מספר ר’ יעקב חיים סופר ב’קונטרס החלומות’: “פעם אחת ראיתי למורי ורבי אבי זצ”ל, ואמרתי לו: “מה אומרים למעלה על ספרי הקטן ‘כף החיים’? ואמר לי, ששמחים עליו. ואמרתי לו: ‘תבקש רחמים עליי מלפני אלקי השמים, שיסייעני לחבר על כל ‘אורח חיים”. ואכן כך היה.

עוד הוסיף רבינו שם: “ליל שבת ז”ך אב ה’תרע”ו ראיתי למר אבי וכו’, אחר שהיה לו י”ז ימים משנפטר. ושאלתי אותו: ‘מה אומרים באותו עולם על ספר ‘כף החיים?’ וענה ואמר לי בזה הלשון: ספר ‘כף החיים’ חכמים ורבנים גדולים לומדים בו”. עוד מובא שם: “כשסיימתי עם ספר ‘כף החיים’ חלק שני, ראיתי, שחתמו עליו בית דין, וגם רבינו המקובל הגאון רשכבה”ג הרב יוסף חיים זצוק”ל (הגאון בעל ה’בן איש חי’, רבה של בגדד)”.

השגחת ה’ יתברך החופפת על יראיו ליוותה את רבינו לבל יינזק, חלילה, בשום אופן. בשנת ה’תרפ”ז, י”א לחודש תמוז, עסק רבינו בתורה, כדרכו, בעליית עזרת נשים של בית הכנסת “שושנים לדוד” וכתב את חיבורו, והנה לפתע החלה רעידת אדמה חזקה מאוד בא”י. כתוצאה מכך, התמוטטו בתים רבים, אך, בחסדי ה’ ליהודים לא הייתה שום אבדה בנפש, בעוד אצל הערבים מתו רבים, והיה בכך קידוש ה’.

רבי יעקב, כאמור, היה עוסק בתורה בעליית בית הכנסת. בעקבות הרעש התמוטט כל הקיר הפונה לרחוב, וכן המדרגות המובילות אל “שושנים לדוד”, אך הצד שבו ישב ולמד רבי יעקב לא התמוטט כלל, וכן הילדים, שהיו למטה בחדרי תלמוד התורה, לא ניזוקו כלל. מיד הגיעו אנשים והעלו סולם אל העליה, ואט אט הורידוהו לרבי יעקב חיים כשהוא בריא ושלם לחלוטין – ויהי לפלא. רבי יעקב כתב זאת בספרו ‘כף החיים’: “בירושלים עיה”ק ת”ו אין גוזרין תענית ציבור על הרעש ומפולת, כי לא הזיקה מפולת בירושלים!”.

יש מן החלומות, שהוכיחו את רבינו מן השמים, ושיבצם בחיבורו “כף החיים” בעילום שם. לדגמא, בהלכות תפילת המנחה (סימן רלב, ס”ק ו) כותב ב”כף החיים” בזה הלשון: “ותחילה יאמר למנצח על הגתית וכו’, ופרשת התמיד ופיטום הקטורת וכו’, אשרי יושבי ביתך וכו’, כפי שכתוב בסידורים וכו’, ואל ישנה מזה הסדר, ואפילו אם היה הזמן דחוק, כי מעשה באחד ירא שמים שהיה פעם אחת הזמן דחוק ולא אמר למנצח ופרשת התמיד, רק התחיל לומר לשם יחוד וכו’ והתפלל שמונה עשרה, ובאותו הלילה הוכיחו אותו בחלום לאמר: מדוע העולם מתפללים תפילה שלמה ואתה חסרה? ועל כן, כל אדם – יש להיזהר בזה.” עכ”ל. רבינו לא מציין, מי הוא אותו איש “ירא שמים” שהוכיחוהו בחלום, אולם, לאחר שנים רבות מצאו בני משפחתו מעשה זה ב”קונטרס החלומות” שלו, כי בו היה המעשה.

וכן בהלכות תפילה (סימן צא, ס”ק מה) כתב ב”כף החיים”: “מעשה באחד, שהיה נוהג לתת שלוש פרוטות קודם התפילה לצדקה, וגם ב’ויברך דוד’, ופעם אחת חיסר, והוכיחו אותו בחלום על זה”. וגם במעשה זה, שהעלים שם האיש, מוזכר ב”קונטרס החלומות” שלו, כי בו היה המעשה, והעלים שמו, לרוב צניעותו.

הוסיף על זה נינו הגאון רבי יעקב חיים סופר שליט”א (בהקדמת הספר “ישמח ישראל”) אחר שהביא מעשיות אלה, וזה לשונו: “וראה ובחן לשונו הטהורה, שהגדיר עצמו “ירא שמים”. וגם לפי דרכנו למדנו, כי “עוונות” גדולים, ממה שחיסר לומר פיטום הקטורת בתפילת מנחה או שרק נתן פרוטה אחת לצדקה ב”ויברך דוד” לא היו לו לזקננו הסבא קדישא זצוק”ל, שהיו צריכים מן השמים לבוא ולהוכיחו. והבן היטב, כי יש הרבה להבין”. עכ”ל. והדברים מבהילים!

רבינו היה יוצא מבית הכנסת בתחילת אמירת “עלינו לשבח”, ולא היה ממתין, עד שהחזן יסיים, כל זה מחשש, שמא יגש אליו אחד המתפללים וידבר עימו ויצטרך לענות לו, ושמא חלילה וחס ייגרר לדבר בבית הכנסת דברים שאסור לדבר שם, וח”ו יגרום לעיכוב הגאולה ולצער השכינה. כל כך היה נזהר בכבוד בית הכנסת.

מתורתו

מדברי הרב בעניין ‘אהבת ישראל’ מפרש אחדות – שכל אחד עושה מצווה, נחשב כאילו עשוה כולם

אמרו כי רמ”ח מצוות עשה הם כנגד רמ”ח אבריו של אדם, ושס”ה מצות לא תעשה הם כנגד שס”ה גידיו של האדם, ואם עבר על אחד – פגם בנשמתו כנגד אותו הגיד, המתייחס לאותו הלאו. ואם עשה מצוה אחת, תיקן בנשמתו כנגד אותו אבר, המתייחס לאותה מצווה. …

אמנם הקשו המפרשים ז”ל. שאיך אפשר לאדם לקיים כל רמ”ח מצוות עשה, שהרי יש מצוות שאין יכול ביד האדם לקיימם כגון יבום וחליצה וכיוצא. ועוד יש מצוות שאין שייכים בישראל כי אם בכוהנים כגון: ברכת כוהנים וכדומה, ועוד יש מצוות שאין שייכים כי אם במלך כגון ‘ולא ירבה לו נשים’.

ותירצו – שעל ידי האחדות – שיהיו ישראל באחדות אחת, אגודה אחת, ואוהבים זה את זה, אז כל אחד ואחד עושה מצווה, נחשב כאילו עשוה כולם. וזה שאמר ‘תורה ציווה לנו משה’. …אם תאמר איך אפשר לקיים כל התרי”ג מצוות …לזה אמר – ‘מורשה קהילת יעקב’. רוצה לומר – תהיה כמו ירושה שיקיימוה כולם – על ידי קהילת יעקב, שיהיו קהילה אחת אגודה אחת.

(ישמח ישראל – דרשות על התורה, חלק ב’ עמודים שס”ט-ש”ע ירושלים, תשמ”ט)

מדברי הרב בעניין ‘מנהג ישראל’ לעלות לתורה ביום אזכרה, שאין נחת רוח למת אם עולה בקטטה

כל אדם אם יש לו יאר צייט או דבר אחר ורוצה להיות חזן או להתפלל או לעלות לספר תורה, ויש אחרים גם כן שיש להם יאר צייט או דבר אחר, שלא יתקוטט בעבור זה – להתפלל הוא או לעלות לספר תורה, כי מגרעות נתן חס וחלילה, אלא שתיקתו זה שכרו, וזה כבוד ונחת רוח לאביו.

(כף החיים סימן נ”ג סעיף צו ד”ה שם הגהה)

מדברי הרב בעניין ‘מסורת אבות’ מדבר שכל שבט עולה תפילתו דרך שער המיוחד לו

יש ברקיע י”ב חלונות כנגד י”ב שבטים. כל שבט ושבט עולה תפילתו דרך שער אחד מיוחד לו …והנה אין ספק כי אם תפילות כל השבטים היו שוות, לא היה צורך לי”ב חלונות ושערים – וכל שער יש דרך בפני עצמו, אלא ודאי מוכרח הוא – שכיוון שתפילותיהם משונות, לכן צריכים שערים מיוחדים לכל שבט ושבט. וכי כפי שורש ומקור נשמות השבט ההוא, כן צריך להיות תפילתו, ולכן ראוי לכל אחד ואחד להחזיק כמנהג סדר תפילותיו כמנהג אבותיו.

(כף החיים, סימן ס”ח ד”ה ואמנם בעקרי המנהגים)

מדברי הרב בעניין ‘בין ישראל לעמים’ מלמד שמשה רבינו רצה לזכות לכלל בני אדם ולאומות.

‘אמר משה לפני הקב”ה: ריבונו של עולם משבעים אומות שיש לך, אין אתה מצווני אלא לישראל בלבד?!’ – והקשו המפרשים ז”ל איך משה רבינו, עליו השלום, מלאו ליבו לבקש מאתו יתברך, שיצווה לו על אומה אחרת לקיום מצוות?! … ונראה לעניות דעתי לתרץ, בעזרת השם, שמשה רבינו, עליו השלום, רוצה לזכות לבני אדם ובכלל רצה לזכות לאומות.

(ישמח ישראל, שמות פרשת תצווה עמ’ ר”ל, ירושלים תשמ”ט)

מדברי הרב בעניין ‘צדקה ומרפא’ מפרש כפל ‘נתון תיתן לו’ לתת בלב טוב

יש בני אדם נותנים צדקה מפני הבושה, כגון שרואה עשירים שמתנדבים מעות לעניים, זה כך וזה כך. ומי שלא ייתן, יהיה חסרון לפי כבודו. ולכך הוא נותן – לפי הבושה, כדי שלא יהא חסרון בכבודו.

ויש בני אדם, נותנים צדקה לעניים מפני התרעומת, שמתפחדים שלא יתרעמו עליהם העניים, ויקללו אותם. …ואם כן, כל כגון זה, אין נותנים בלב שלם, ולזה אמר ‘נתון תיתן לו’, רוצה לומר – שתי נתינות: אחד בלב ואחד בפועל ולא בלב שלם.

(ישמח ישראל דרשות על התורה, חלק ב’ עמודים רצ”ג-רצ”ד, ירושלים, תשמ”ט)

מדברי הרב בעניין ‘לימוד התורה’ מפרש ‘מרבים שלום בעולם’, שמלמדים לרבים דברי אגדה

ע”י לימוד התורה בדרוש אגדה, יש כוח למחול כל עוונות ישראל, ואם מוסיף ואומר קדיש על האגדה, אפילו נחתם עליו גזר דין לרעה, הקב”ה מוחל לו ומכפר עוונותיו. וזה שאמר כל בנייך לימודי ה’, רוצה לומר – אם כל בנייך יהיו לומדים דברי אגדה ואומרים עליה קדיש, שהוא שבח לה’, אז ‘רב שלום בנייך’ – שיהיה להם שלום הרבה, שאפילו נחתם עליהם גזר דין לרעה מתבטל.

(חיים עד העולם, סיום למסכת ברכות, עמ’ ו-ז, דפוס מוריה, ירושלים, תרפ”א)

נערך והוגש ע”י הרב יוסף חיים אוהב ציון שליט”א