השמאל החדש: אבי מוסקוב בטור פרשנות על המתרחש במפלגות השמאל

בשנים האחרונות ובפרט במערכות הבחירות האינסופיות בשנתיים האחרונות, אנו עדים לתופעה מעניינת – השמאל הישראלי הקלאסי ובעצם מי שהקים וייסד את המדינה, הולך ונעלם ובמקומו בא שמאל חדש שעדיין מחפש את עצמו ומשנה את פניו לעיתים תכופות לפי הצורך הפוליטי באותו העת, במטרה לנסות בכל דרך להגדיר את מהותו, ללא הצלחה.

אם בעבר, מפלגות השמאל המסורתיות, מרצ והעבודה, קיבלו יחדיו מעל 50 מנדטים, כיום זה נראה כתרחיש הזוי ומופרך, ומקסימום המנדטים שיכולות לקבל יחד, בהנחה שיעברו את אחוז החסימה, הוא בקושי מספר דו ספרתי. מרצ בשנתיים האחרונות מנהלת קמפיין שמתבסס בעיקרו על “גוועלד” ותו לא. המצביעים האחרונים של המפלגה הגוססת שבכל פעם מחדש ניצלת מאימת אחוז החסימה, נותנים לה את קולם מסיבה אחת – קמפיין הגוועלד האגרסיבי שמייצרת המפלגה לקראת הבחירות, משפיעה על אנשי השמאל שפוחדים לראות את מרצ נעלמת מהמפה הפוליטית. מבחינתם שווה לתת למפלגה את קולם, גם אם זאת אינה מייצגת אותם, העיקר שלא תכחד.

השמאל החדש הנטול אידיאולוגיה, כבר מזמן לא מדבר על נושאי ביטחון, כלכלה וכמובן הסוגיה הפלסטינית, שהיו בעבר אבני יסוד בערכי השמאל הציוני. כיום השמאל החדש שם לנגד עיניו מטרה אחת, ‘רק לא ביבי’ ולמען מטרה נעלה זו הם רומסים בדרך את עקרונות היסוד של מפלגות השמאל שאותן הם מנסים לחקות.

משכך, פניהם של המפלגות הללו משתנות בתדירות גבוהה כל כך. הן מוכרחות להסתיר את העובדה שהן חלולות מכל תוכן באמצעות פעלולים פוליטיים והבאת כוחות נוספים למערכת, כשלא ממש משנה מהו משנתם האידיאולוגית, הדבר היחיד שקובע, הוא רק אם הם אוחזים בשיטת ‘רק לא ביבי’.

במסגרת מסע ההגדרה העצמית של מפלגות השמאל, קיימת, מסיבה שאינה מובנת דיו, תופעה מדהימה – חיזור אחר ‘ביטחוניסטים’. החל בכחול לבן בראשות הרמטכ”ל לשעבר בני גנץ, כאשר צירף למפלגת הכלאיים במערכת הבחירות הראשונה, את גבי אשכנזי ובוגי יעלון, כמו גם האלופים במיל’, טל רוסו (העבודה) ויאיר גולן (מרצ), וכלה במפלגה החדשה-ישנה, ‘המחנה הממלכתי’ כשצירפה את הרמטכ”ל לשעבר גדי אייזנקוט, תוך ניסיון נואש נוסף למתג מחדש את המפלגה המקרטעת.

אך השמאל החדש כנראה טרם הפנים כי הביטחוניסטים אינם מספקים את הסחורה, והם אינם מוספים ערך נוסף במטרה הנכספת, סילוק נתניהו מהמערכת הפוליטית. שני הרמטכ”לים שהצטרפו לכחול לבן, אשכנזי ויעלון, כבר עשו מזמן לביתם תוך הבנה כי הם אינם מוספים מאומה למערכת הפוליטית. טל רוסו אף הוא, פרש מהמערכת הפוליטית כאשר הגיע לאותה הבנה. יאיר גולן כנראה יבין את זה בשבוע הבא כשינחל כישלון חורץ בפריימריז לראשות מרץ או אז מסתבר שיעשה לביתו.