הם מ-פ-ח-ד-י-ם / יוחאי דנינו על הפגנות השמאל והבהלה של אהרן ברק

הפגנות הענק שהתקיימו אמש בסמוך להבימה בתל אביב, ובאולפני התקשורת השונים, מלמדים על משמעות אחת: הימין נמצא בצומת דרכים שלא הייתה מאז המהפך ב-77. בהזדמנות ההיא, הימין פספס את הפנייה ומאז הסתובב סביב עצמו במעגלי התנועה ובכיכרות שבצמתים, אבל הפעם הוא מונחה מטרה עם כאלו שמכירים את הדרך ישר והפוך ונראה שהפעם הגיעו כדי לממש את מה שהבטיחו. בשמאל, רואים זאת, והם פשוט מ-פ-ח-ד-י-ם.

ניסיון ערעור הלגיטימציה של הממשלה הנבחרת, כבר מזמן הפך לעובדה שאין עליה ויכוח. הקורונה חזרה, הכלכלה במשבר, אפילו יועז הנדל מדבר על בעיית המשילות ושרים לשעבר נתלים בסקרי דעת קהל שמדברים על כך שהציבור לא ממש תומך ברפורמות שמובילות מפלגות הימין, בדרך להפעלת ה-D9 על מערכת המשפט, או בשמה השני: מלחמת העצמאות של הימין.

כדי לנצח בדעת הקהל, אפילו אבי ההפיכה החוקתית, אהרון ברק התגייס בצו 8 והתראיין לכלי התקשורת השונים, מנסה להסביר עד כמה מדינת ישראל ניצבת בפני שוקת שבורה. האיש שלא נהנה משום חסינות, הטיל דופי בשר משפטים, כינה אותו עבריין (יריב, יש מצב לארגן כאן תביעת דיבה?) ואפילו היה מוכן למות על ידי כיתת יורים. ממש על קידוש השם. של בג”צ כמובן.

בראיונות רוויי דמגוגיות, אהרון ברק הכריז על מותה של הדמוקרטיה. הוא רק שכח לציין שהמאורע הזה קרה, כשהוא ביצע את ההפיכה שלו, בלי כדור אחד שנורה, רק עם גלימות שחורות של משפטנים. כמובן גם קריאות למרד אזרחי היו בראיונות הללו, “העם צריך להגן על עצמו” הוא אמר בקור רוח, כאילו הוא לא קורא כאן להפיכה. אבל מה מצפים מאחד שכבר עשה זאת ולא רק שלא שילם על כך מעודו, אלא גם זוכה מהילת כבוד של חד בדרא. ממש רבן של כל בתי המשפט.

מתכוון לקלל ויצא מברך, דווקא הראיונות של ברק הוכיחו את הצורך המשמעותי ברפורמות שהכריז לווין, וברפורמות שטרם הגיעו לעולם. האיש שפגע יותר מכל במערכת המשפט, עשה זאת שוב והוכיח עד כמה המערכת הזו מנותקת, מלאה בכבוד וחיה במדינה אחרת. מדינה שבירתה היא תל אביב, אך המעון הרשמי של בית המלוכה, נמצא במגדל השן הירושלמי.

בשבוע שעבר, היה זה יושב ראש ‘כחול לבן’ שגילה אבירות יוצאת דופן וקרא להידברות עם הימין על הרפורמות המוצעות, אמש היה זה אהרון ברק שעל אף שהגדיר את לוין כעבריין, הוא אמר כי יהיה “מוכן לדבר איתו” כדי לשנות את הרפורמות.

אחרי הבעת התודה המשמעותית שיש להוקיר למשפטן בדימוס, על ההסכמה לנהל שיחות עם לוין, האחרון צריך להבהיר לו את מה שכבר עשה באולפנים אמש: “אין על מה לדבר. ההצעות שלו להידברות הן תרגילי בזבוז זמן”.

לא רק אהרון ברק היה אלים באולפנים, אלא גם אלו המפגינים המתורבתים שלא מדברים עם הידיים, והגיעו למחות בצורה שקטה ומכובדת בתל אביב. שלטים המשווים בין לוין לנאצים נישאו שם בגאון תחת הכותרת “מותר וצריך להשוות” או “הרייך השישי הגיע”. אם לנושא השלטים היו קוראים אייכלר, ולנשוא ההפגנה יאיר לפיד, אתם בוודאי יודעים איך זה היה מסתיים. פסטיבל יללות בכל אולפני התקשורת, יום מחאה ואפילו תגובה נזעמת של גורם בכיר בממשל האמריקני, באמצעות ברק רביד. אבל להם מותר.

ברק והמפגינים טענו וטוענים שוב ושוב שהרפורמה היא “חורבן בית שלישי”, הם רק שכחו דבר אחד בסיסי: המדינה, שאותה הם מכנים ‘בית שלישי’ מעולם לא הייתה שלהם. הם גם שכחו שדווקא המהפכה השיפוטית של האב טיפוס ברק, החריבה את המדינה וגנבה דה פקטו את השלטון מידי נבחרי הציבור. בשם עילת הסבירות, הם עשו את כל מה שלא סביר, ואוי לו למי שיעז לחשוב אחרת.

“ההגינות המינימלית מחייבת הבאת הרפורמה הזו למשאל עם” הסבירה השרה לשעבר מירב כהן, שהגיעה עם מטרות טובות ואיכשהו מאז שחברה ל-‘יש עתיד’ הפכה לבכירת הפופוליסטיים. “ואל תספרו לי שהבחירות היו משאל העם, הסתובבתי באינסוף חוגי בית ופאנלים. המיקוד היה ביטחון אישי ויוקר מחיה. עובדה שבכל הסקרים מאז שפרטי הרפורמה הוצגו יש רוב נגדה, ויש רבים מאוד שעדיין לא יודעים ולא מבינים מה היא” טענה בנחרצות ושכחה שבכל סקרי דעת הקהל לממשלת הימין לא היה רוב, עד לבחירות עצמן.

“רוצים לשנות את שיטת המשטר בישראל? עם לגיטימציה אמיתית למהלך הזה שישנה את חיינו לנצח? תתכבדו להביא את ההצעה בצורה מסודרת למשאל עם, שאזרחי ישראל יצביעו כולם על סעיפי הרפורמה” אמרה וניסתה לשכנע את עצמה, למרות שראש מפלגתה יאיר לפיד חתם על הסכם עם לבנון, בניגוד לדעת האופוזיציה דאז, למרות שהמהלך נעשה יומיים לפני הבחירות והסמכות הפוליטית שלו לא הייתה ברורה.

כהן הזכירה את זה ש-“נתניהו והליכוד דרשו משאל עם על ההסכם הכלכלי עם לבנון בו הוסדרו שטחים באמצע הים, שלא משפיעים על אף אחד” היא רק שכחה לספר לכולם שהיא ומפלגתה רמסו את הדרישה הזו הגם שהיא מגובה בחוק שניתן היה לדלג עליו רק בזכות היועצת הפוליטית לממשלה, שנמה אז שנת ישרים.

השמאל בישראל צריך להפנים את תוצאות הבחירות, ששינוי מערכת המשפט היה לחלק מרכזי במצעי המפלגות השונות, אבל עד שהם יפנימו, על חברי הימין להתכונן להפגנות מן הסוג הזה שבוע אחר שבוע, בעיקר במוצ”שים קרים שהחברה’ מחפשים מקומות בילוי ואתגרים. ההפגנות הללו לא הולכות להיעלם, זרם המפגינים צפוי להתגבר, ואיתו זרם הבכירים לשעבר ששב אל חיינו ואל תתפלאו אם שוב דן מרידור ולימור לבנת יפרשו מהליכוד, אחרי שפרשו שוב ושוב.

ההפגנות הללו צפויות להימשך, אבל לימין אין מנוס מאשר הרפורמה המשפטית המדוברת. לימין אסור להשלות את עצמם עם קריאות כאלו ואחרות על צעדי פיוס, והידברות עם השמאל, על רפורמה שתזכה ל-“הכרה” בכל חלקי העם. לא, אין צורך בכך. הבחירות הוכרעו בידי 64 מנדטים שאמרו את דברם בדיוק על הדבר הזה, עכשיו הזמן הוא לפעול, בדיוק בהתאם ליעד שהוגדר מראש.

ובכל זאת, בלי מילה טובה למפגינים בתל אביב, אי אפשר. הנפת דגלי אש”ף בהפגנה על מערכת המשפט, זה הדבר הטוב ביותר שהימין יכול לקבל. הדגלים הללו יבהירו גם לאחרוני הספקנים בימין שהמערכה היא לא על רפורמה כזו או אחרת, אלא על צביון המדינה שלהם.