בשבת בבוקר עם בואנו לתפילה, שמענו על הטבח הנורא מפי שאינם בני ברית שקיימו בנו “אמירה מנוכרי”, והידיעה העכירה את אווירת השבת.
בקריאת התורה קראנו את הפסוק וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
לצערנו הרב, בשבת הכה המשחית ודמם של שבעה יהודים נשפך כמים.
תפילת “אב הרחמים” שחוברה לאחר מסעות הצלב בשנת ד’ אלפים תתנ”ו, בהם נרצחו באכזריות רבבות יהודים היתה אקטואלית מתמיד.
נשוב ונישא תפילה כלשון הכתוב “ונקיתי דמם לא נקיתי, וה’ שוכן בציון”, שבמהרה יבוא לציון גואל, ויהיה סוף וקץ לכל צרותינו.
