לא נעים להכיר: “לוחם הקיבה הריקה” שמת והצית את סבב הלחימה

השייח’ חאדר עדנאן, מבכירי ארגון הטרור הג’יהאד האסלאמי, מת בכלא בו שהה אחרי 86 ימים בהם שבת רעב. מותו של האיש, שלא עמד במוקד ההתעניינות הישראלית, הביא מיידית לירי רקטות מרצועת עזה, ירי שנמשך במהלך כל היום. מי האיש שמותו היה כל כך חשוב לארגוני הטרור?

כליאתו האחרונה של עדנאן בן ה-44, כמו הקודמות, הייתה בשל חברותו בג’יהאד האיסלאמי ביו”ש, וזו הייתה שביתת הרעב החמישית שלו. שביתות הרעב הקודמות שלו היו בעת שהוחזק במעצר מנהלי, בעוד שהפעם הוא היה עצור עד תום ההליכים לאחר שהוגש כתב אישום נגדו לפיו ביצע עשרות פעילויות ארגוניות וכן נאם נאומים המסיתים ותומכים בארגון עוין. סך הכל, היה כלוא עדנאן 8 שנים מחייו.

חאדר עדנאן ידוע כמי שהטמיע באסירים הביטחוניים את עיקרון שביתות הרעב בכלא הישראלי כדי להשתחרר או לקבל את דרישותיו, ונחשב לגיבור בעיני הפלסטינים. הוא מכונה על-ידם “לוחם הקיבה הריקה”.

עדנאן הפך לסמל פלסטיני כשבעת מעצרו המנהלי בשנת 2012 שבת רעב במשך 66 ימים רצופים. יחד עם התנגדותו ללבוש מדי אסיר וסירובו להיבדק על ידי רופאי שירות בתי הסוהר, הוא הפך למושא הערצה בקרב תומכי הג’יהאד האיסלאמי בשטחים.

בשנת 2015 נעצר עדנאן פעם נוספת, ופתח בשביתת רעב בת 55 ימים אחרי שהוחזק במעצר מנהלי במשך 11 חודשים. לאחר שהושג עמו הסכם במסגרתו הוא יפסיק את שביתתו, הוא שוחרר.

אז, הוא העניק ריאיון בלעדי ל”חדשות 12″ מביתו בג’נין. “אל תשאל כמה ירדתי במשקל אלא כמה כבוד נוסף לי”, אמר בריאיון לאוהד חמו. “חשבתי שאני קרוב למות מות קדושים – לא הסכמתי לקבל טיפול רפואי גם כשמצבי הבריאותי היה קשה מאוד”.

מעניין לציין כי את המעצר הראשון שלו ביצעה דווקא הרשות הפלסטינית. הוא הואשם בהסתה להשלכת אבנים לעבר ראש ממשלת צרפת לשעבר ליונל ז’וספן, שביקר באוניברסיטת ביר זית ב-1998. גם במעצר הזה הוא פתח בשביתת רעב שנמשכה עשרה ימים.

מדוע הוא נעצר הפעם?

כאמור, בניגוד לפעמים קודמות בהם היה עצור במעצר מנהלי, הפעם הוגש נגדו כתב אישום והוא נשאר במעצר עד תום ההליכים. הפרקליטות הגישה נגד עדנאן כתב אישום בגין חברות בהתארגנות בלתי מותרת והסתה לפעולות טרור נגד ישראל, בשנים שקדמו למעצרו.

“הנאשם מוכר כפעיל בכיר ובעל השפעה. הנאשם ביצע פעולות ארגוניות שונות ובהן ביקור ועידוד משפחות אסירי ג’יהאד איסלאמי פלסטיני, ניחום משפחות פעילי ארגון שנפטרו ומתן מגני הוקרה מטעם גא”פ. וכן נשא נשא הנאשם נאומים שונים מטעם הגא”פ”, נכתב.

לפי כתב האישום, בנאום שנשא בניחום אבלים, לאחר ניסיון התנקשות בו שבוצע “על ידי גורם שזהותו לא ידועה”, עדנאן אמר כי “למי שיש מה להגיד נגדנו שיגיד לנו, אולם, קליעים חיים על אנשים לא חמושים זה פחדנות, מי שיש לו נשק חי שיפנה אותו מול הכיבוש ויהרוג”.

בניחום אבלים נוסף, בבית המחבל פארוק סאלמה, שהיה מעורב באירוע הירי בו נהרג לוחם הימ”מ נעם רז הי”ד, עדנאן אמר כי “מהבית הזה נברך את כל בתי השהידים והאסירים, אנחנו מאוחדים בהתקוממות בפני הכיבוש יד ביד. אנחנו בתנועת הג’יהאד האיסלאמי, אצבעותינו נרות בבתי השהידים והאסירים. לא נשלול את זכויותיהם ונשאר בדרך הג’יהאד וההתקוממות תוך שאנו נושאים את הדגל, דגל ההתנגדות. אני בטוח כי הכיבוש זכה לטעום מכוס התרעלה על הרג השהיד המפקד פארוק סלאמה, והיא הפיגוע בסלפית ובפעולות לוחמי הקודש על האדמה הכבושה”.

לדבריו, “הכיבוש חושב שבהריגתו בכיר מפקד פה או מפקד בכיר שם – הוא ישבור את תנועת גא”פ. הוא הרג את בכיר הגא”פ דר’ אלשקאקי והתנועה הזו לא נשברה אלא התקדמה יותר. אנו קוראים כאן היום מג’נין לכל פלסטיני להתאחד יותר. למרבה הצער, יש מי שמנסה לסיים את ההתנגדות בגדה המערבית, בין אם בשכם או בדת. הוא טועה. התגובה על מה שמתרחש היום בג’נין, וההרג הזה והדם הזה – הוא מצבא הכיבוש נגד בני עמינו”.

בטקס קבלת פני אסיר משוחרר שהתקיים בתחילת השנה אמר עדנאן, “בחורינו הלוחמים ותושבינו בכל הזירות, בגדה, בירושלים, בעזה, בפנים פלסטין הכבושה, בכל מקום ובפזורה, היום יותר מתמיד – ‘זעם וסירוב לכיבוש הזה’. אנו בטוחים שבחורינו הלוחמים הפלסטינים לא יעזבו את בן גביר ולא את הטיפול במתנחלים הפושעים האלו, ולא יתנו להם לטמא את מסגד אל-אקצא בלי תגובה בלי תגובה של התנגדות”.

“ארור יהיה הכיבוש והתנהלותו בשטחי מסגד אל-אקצא. ירושלים היא שלנו ואל-אקצא – שלנו. אין להם (לישראל) בירושלים שום מקום או זמן. אל-אקצא צריך לחיות רק איסלאמי ולא יהודי. לכן על כל פלסטיני מאיתנו לומר, כל פלסטיני מאתנו צריך לטעון: ‘אתם משחקים באש’. אינתיפאדת אל-אקצא קרתה כאשר הפושע שרון נכנס לרחבת מסגד אל-אקצא”.

“לא נעזוב ללא ירושלים, אל-אקצא והמקומות הקדושים. הוי בחורי פלסטין, הוי תושבינו וכל מי ששומע את הדברים הללו. היום אנחנו נפגין את (כוח) האומה, כל האומה, ירושלים היא שלכם ואל-אקצא שלכם, הוי גאוות פלסטין, הוי גאוות אל-קודס, אל-אקצא והמקומות הקדושים. בן גביר שנשלח עלינו, אנחנו היום הכי קרובים לאל אקצא”.

בשל התבטאויותיו אלו, הוא נעצר, והוגש נגדו כתב אישום. הוא פתח שוב בשביתת רעב, אך הפעם החליט בית המשפט שלא לשחררו. השופט הצבאי מבית הדין לערעורים, סגן-אלוף מנחם ליברמן, קבע בדיון האחרון שנערך בנושא: “חאדר עדנאן הוא אדון על גופו, ועליו לקבל את התוצאות האפשריות ממעשיו. חברה מתוקנת לא יכולה להיות בת ערובה של אדם שמאיים לפגוע בעצמו אם דרישתו לא תתקבל”.

השופט ליברמן קבע כי אין להיכנע לשביתת הרעב שלו: “הוא בן 45 ומבין היטב את מעשיו ולאן הם יובילו אותו. הוא אדון על גופו, ובתי המשפט נרתעים מפעולות שיש בהן לפגוע באוטונומיה של אדם על גופו. ככזה, עליו לקבל את התוצאות האפשריות ממעשיו. חברה מתוקנת לא יכולה להרשות לעצמה להיות בת ערובה של אדם הדורש את שחרורו, בניגוד לכללים הרגילים ולאחר בדיקה מדוקדקת של שופט בלתי תלוי, ומאיים לפגוע בעצמו אם דרישתו לא תענה. אם בית המשפט ייעתר לדרישת העותר, אין כל ערובה שגישה זו לא תתגבר ותועתק על ידי נוספים, ובכך הגורם הביטחוני יאבד שליטה על ההליך המתנהל מול עבריינים חשודים, והדבר יוביל לכאוס ביטחוני”.

השופט הצבאי הוסיף עוד כי גם לא הונחה בפניו שום חוות דעת רפואית לפיה האסיר נמצא בסכנת חיים מיידית: “אין סיבה לשחררו ולאפשר לו לחזור לאחר מכך לנהוג כפי שפעל בעבר ובכך הביא למעצרו. על שירות בתי הסוהר לבצע את המעקב הרפואי הנדרש לגביו, ואנו כבית משפט קוראים לאסיר להפסיק את שביתת הרעב ולנהל הגנה יעילה על מנת לאפשר לבית הדין להגיע למסקנה המשפטית הנכונה ביותר בזמן הקצר ביותר”.

לדברי שב”ס, עדנאן סירב במהלך שביתת הרעב שלו “לבצע בדיקות רפואיות או לקבל טיפול רפואי”. מנגד, עורך דינו האשים את ישראל ברשלנות. “אחרי 36 ימים של מעצר, דרשנו שהוא יועבר לבית חולים אזרחי כדי שניתן יהיה לעקוב אחריו בצורה ראויה. למרבה הצער, הדרישה שלנו נתקלה בעקשנות ובסרבנות מצד רשויות הכלא הישראליות”, אמר עורך הדין ג’מיל אל-חטיב בשיחה עם סוכנות הידיעות רויטרס.

ד”ר ליאב גולדשטיין, קצין הרפואה הראשי בשב”ס, סיפר שעדנאן פתח בשביתת הרעב עם מעצרו ב-5 בפברואר, והיא נמשכה 86 ימים עד למותו. לדבריו, לאורך כל שהותו במתקני הכליאה של שב”ס הוא שתה מים בלבד, ומהר מאוד הועבר למרכז הרפואי של שב”ס. מאחר שסירב לשתף פעולה עם צוותי רפואה, נבנה מערך ביקורת לטיפול בו: אשפוז בתא עם מצלמה, ביקורי רופא כל יום, ביקורי חובש כל חצי שעה. לדברי ד”ר גולדשטיין, “כל ההסברים נתנו לו גם בעברית וגם בערבית”.

ד”ר גולדשטיין הוסיף שהעציר הופנה לפחות פעם בשבוע לחדר מיון כדי שייפגש עם סגלי רפואה שונים. “הוא היה גם בקפלן וגם באסף הרופא מספר פעמים, בכל הפעמים נבדק ע”י סגלים רפואיים וסירב לשתף פעולה. הוא שוחרר אחרי שהוסבר לו על הפעולות המסוכנות וההשלכות שלהן. אפשרנו גם ביקור של רופא הצלב האדום ורופאת משפחה מ’רופאים לזכויות אדם’, והם ניסו לשכנע אותו להפסיק את שביתת הרעב”.