עוד מעט אתיישב שוב על דרשת הבר מצווה שלי, שזכיתי לבנות לבנה על גבי לבנה. אבא שלי קרא אותה ואמר שעדיי לגדולות. הפנים של אמא האדימו, ורק ארבעתנו: הורי המסורים, אני, הילד הקטן שלהם שעוד יהפוך – הלוואי! לגדול בישראל, ובורא העולם. ידענו על מה ולמה ההתרגשות הגדולה.
רק אנחנו יודעים, שהכול יכול היה להיראות אחרת. כששמעתי את הסיפור של רבי עקיבא, תמיד זז לי הלב ונהיה לי חם. לא הבנתי, איך הוא שרד את הבושות האלה!
איך מרגיש יהודי בן ארבעים שמגיע לכיתת ילדי גן ורואה, שהם יודעים, והוא אינו יודע את הדבר הפשוט עלי אדמות. את קריאת אותיות האלף בית?!
אף אחד בסביבה שלי לא ניחש שאני, ילד בן תשע ועשר ואחת עשרה ושתיים עשרה, הרגשתי בחיידר בדיוק כמוהו.
הם לא ניחשו, כי תמיד השתדלתי להיות ילד טוב, למרות שהרגשתי בפנים כל כך רע!
השתדלתי לחייך, למרות שבפנים בכיתי. אף פעם לא קפצתי, כמו כל הילדים המופרעים בסיפורים, למרות שהאותיות על הלוח קפצו מולי והמשפטים בחומש ובגמרא התפתלו מולי כמו נחשים ותנינים, כל אות הייתה חיה אחרת, עם פה פעור ושיניים שרוצות לטרוף אותי.
‘הוא מופנם’, אמר המלמד לאבא כשחשב שאיני שומע.
‘הוא עצוב’, אמר המטפל הרגשי שהורי לקחו אותי אליו. ‘צריך לבדוק על מה זה יושב’.
אמא ניסתה לדובב אותי, אבא הזמין אותי ללמוד איתו בחברותא. אכזבה הייתה בעיניו. ילד כל כך טוב, עם דרך ארץ ומידות טובות. הוא פשוט אינו אוהב ללמוד! הוא אמר בצער.
המשפט הזה שרט לי את הלב. רציתי ללמוד! האמינו לי! הבנתי כל מילה מההסברים של הרב’ה! אבל את ספרי הקודש לא אהבתי.
כי בתוך הספרים, היו נחשים ותנינים, שיצאו מולי שוב ושוב בריקוד פרוע.
אתם, הייתם מצליחים ללמוד בחברותא עם תנינים ונחשים???
הסיפור העצוב הזה יכול היה להימשך עד עצם היום הזה, אלמלא זכיתי בשנה שעברה למלמד בעל עין חדה במיוחד.
הוא לא דיבר יותר מדי. רק שכנע את אבא לקחת אותי לאבחון חד פעמי במכון מקראות.
זה היה אבחון מעניין, שונה מכל האבחונים שעברתי
במהלך השנים, (ועברתי הרבה כאלה). מיד אחריו התחלתי תהליך,
הגעתי למכון מקראות,
יום, ועוד יום. ועוד ועוד.
ישבתי שם באולם הקריאה שעות על גבי שעות.
אחרי שבועיים כאלה התחלתי להבין שקורה איתי נס. לא פחות מהנס של רבי עקיבא. כיום אני רוצה לצעוק את זה, לברך ‘ברוך שעשה לי נס במקום הזה’. כי נס גדול היה לי כאן. במכון מקראות.
“במהלך הנס הזה נעלמו הנחשים והתנינים ובמקומם באו אותיות.
אותיות יפות, מסודרות, ישרות, נעמדו לי בתוך השורות. הן הפסיקו לקפוץ מול עיני. כבר לא פוערים מולי פה שרוצה לבלוע אותי.”
הן התחילו לחייך אלי. מיום ליום לחשו לי עוד ועוד דברי תמיכה ועידוד.
כיום, תקופה אחרי, הן מבינות אותי, ואני מבין אותן.
דרשת הבר מצווה שלי, כתובה באותיות עגולות, מסודרות וברורות על גבי הדפים. תעיד על גודל הנס. על ניסך שבכל יום.
בכל יום זוכה צוות מכון מקראות, לחזות בעשרות ניסים שמתחוללים כאן מול העיניים.
סוד מקצועי מלווה את מכון מקראות עוד מערש הולדתו, במכון ברנשטיין הותיק בירושלים. שלושים שנה ומאות בתים של תורה מעידים על ניסים ונפלאות כאז, גם היום.
הרב אפרים שבדרון שליט”א, עומד בראש מכון מקראות ומנהל אותו ביד רמה. תוך הכירות אישית עם כל תלמיד ותלמיד ומעקב אישי אחר ההתקדמות אל הנס.
לחוד וביחד
“אתם רואים כאן קבוצת למידה” פותח הרב שבדרון דלת אל חדר קריאה גדול, שמזכיר היכל לימוד תוסס בישיבה למצוינים. באוויר יש אנרגיה חשמלית תוססת וחמה. ומנגינת לימוד, שימיה כימות עולם, מטיילת בו. “על אף הקבוצה שאתם רואים, הלימוד כאן הוא אישי ופרטני. לכל ילד תכנית לימודים אחרת והתקדמות ליווי, מא’ עד ת’. בקצב שונה.
כלומר, כולם לומדים ביחד עם כולם ועושים זאת באופן פרטי.
נשמע תרתי דסתרי?”
הרב אפרים עובר על פניו של ילד, מעביר לטיפה על לחיו. הילד מחזיר לו חיוך גאה. מגביה את קולות השינון. הרב אפרים יוצא מחדר הלימוד וסוגר חרישית את הדלת.
“כשילד רואה מרחב, המוח מתרחב לו. כשהוא רואה סביבו ילדים בתוך חוויה של לימוד קריאה ושינון, הוא נדבק באנרגיה הזו. בחדר קטן עם לימוד פרטני, זה לא קורה. הלימוד עלול לשעמם אותו בשלב מסויים, הוא עלול להרגיש במחנק ורצון לברוח”.
המוח האוטומטי
כולנו מונעים בחלק גדול מהחיים על ידי המוח האוטומטי. המוח הזה מנהל אותנו ימינה כשאנחנו יוצאים מהבית, הוא מזיז את האצבעות באוטומציה לכיוון הקשה על 0 במעלית, להגעה לקומת הכניסה ו4 להגעה חזרה הביתה. המוח האוטומטי עומד מאחורי רוב הפעילויות היומיומיות בשגרה, ביניהן פעולת הקריאה.
רובנו התרגלנו לקרוא חומרים ‘ברפרוף’ תוך כדי אכילה, הליכה ונסיעה. אנחנו לא מנסים לפענח את סוד הניקוד, המבנה התחבירי ומבנה האותיות כשאנחנו רואים שלט ברחוב ומודעה מעניינת בתחנת אוטובוס.
מה הפך לנו את פעולת הקריאה לחלק מהאוטומציה של החיים? השינון.
האם תמיד השינון הוא באופן הנכון? לא בהכרח.
יש לא מעט טעויות בכתיבה או קריאה (וגם בתחומים נוספים של החיים, וזה נושא לכתבה
נפרדת…) שהשתרשו באוטומציה של החיים ומלווים אנשים עד זקנה ושיבה.
קריאה נכונה אל המוח האוטומטי – בכל יום יהיו בעיניך כחדשים כדי שהקריאה הנכונה תיקלט במוחו של הילד ותיטמע לו לתוך האוטומציה של החיים, היא חייבת להיות משוננת בדייקנות שוב ושוב ושוב. לזאת דרושה עקביות יומיומית, יחד עם גיוון בצבעי האותיות ובצורת הלמידה.
קבוצת ילדים סיימה זה עתה את שעת הלימוד והשינון היומית. דלת המכון נפתחת, חבורת ילדים חדשה נכנסת. “רוב הילדים האלה נמצאים בחודש שני או שלישי של התהליך” מציין הרב שבדרון להפתעתנו. הילדים נכנסים פנימה בצעדי דילוג. אור על הפנים שלהם, התרגשות. התחדשות. הם סופרים באצבעות רוטטות את שטרות ה’כסף’ שהרוויחו ביושר עד כה. היום החבילה תתעבה, ובראש חודש הם יבואו ליריד הגדול, לקצור, סמלית, את פירות עמלם.
את הפירות האמתיים הם קוצרים בכתה. במילים ובאותיות שהופכות, בהדרגה, מאויבות לאוהבות.
מתבנית לפענוח
אלפי תרגילים, נולדו כדי לשרש טעויות. כדי לתרגל ולשנן קריאה נכונה.
ככל שהמוח עסוק בפיענוח הקריאה, אין לו פניות להבנת הנקרא. רק כאשר הקריאה מונחת בבטחה בתוך הקופסה האוטומטית במוח, הכל זורם ורץ.
ילדים רבים, ואף מבוגרים, למדו לקרוא בצורה תבניתית וניחושית. קריאה כזו רואה את המילה כתבנית מוכרת בהתאם לאוצר התבניות המוכרות שצברנו במוח. קריאה כזו לומדת למערכת להתעצל, לעקוף את האותיות והעיצורים ולקרוא ‘מלמעלה’, בצורה שטחית ולא נכונה.
כך גדלים ילדים עם אוצר מילים דל, עם ידיעת מילים בסיסיות שהפכו לתבנית האוטומטית, וחוסר היכרות עם מילים חדשות.
קריאה תבניתית מביישת את הקורא מול השומעים, כי היא נשמעת עילגת ומעוותת.
קריאה מפענחת היא מדוייקת, שוטפת ומהירה. יש בה מקום לכל מילה ולכל עיצור, אין בה עיוותים ואין בה תקיעויות. היא מוזיקה ערבה לאוזניים. כן, זו אותה מנגינה כובשת שממלאת את אולם הקריאה, במכון מקראות.
מכון מקראות מקבל ילדים. נערים וגם מבוגרים המתקשים בקריאה בכל רמת קושי ובכל גיל. יש גם מורות המלמדות בנות.
בעקבות הקורונה שודרגו הלימודים גם באמצעות האונליין, לימוד במחשב מהבית באמצעות שיתוף מסכים, עם המורים של המכון. (פתוח בכל חברות הסינון) כשבעצם לא צריך לצאת מהבית ואפשר לשבת וללמוד בדיוק כמו במכון. ההצלחה באונליין היא מעבר למשוער וכיום לומדים עשרות תלמידים מרחבי הארץ וגם מחו”ל ומתקדמים בצורה יוצאת מן הכלל.
נשמח לעזור לכם בטלפון 02-5370728 שלוחה 9
אתר המכון: www.mikraot.org
אימייל [email protected]
איזה יופי כותב הילד שרק למד לקרוא. ילד שבאמת באמת באמת קיים. באמת.
לא כתב את הכתבה הזו אף אחד שעובד במקראות.