שאל האדמו”ר רבי יואל מסאטמר זיע”א: מדוע בט”ו בשבט שהוא חג האילנות, אנו נוהגים לאכול פירות, ואילו בחג השבועות בו נידונים על פירות האילן, אנו מקשטים את בתי הכנסת באילנות. לכאורה היה צריך לעשות להיפך?
ותירץ: שהרי האילנות מרמזים לאדם “כי האדם עץ השדה”. הפרי אינו יכול לצמוח בלי “אביו” – העץ, וכך האדם צריך את זכות אבותיו, ומאידך, האב צריך את בנו “הפרי” שימשיך את דרכו.
ולכן, בשבועות שבו נידונים על הפירות, אנו מראים במעשינו את האילנות – היא זכות אבותינו. ובט”ו בשבט שהוא חג האילנות, אנו אוכלים פירות, כדי להראות שהאב צריך את בנו אחריו.