כמו במרבית השכונות החרדיות, גם בבניינם של דוד ורות הרבו הדיירים להיעזר זה בזה, ולכן השכנות לא הקדישו תשומת לב מיוחדת לדפיקותיה התכופות של רות. היא ביקשה ללוות לחם, טיטולים, תפוחי אדמה, פסטה, כסף ואפילו חבילת טישו בערב שבת. כל פעם פנתה לשכנה אחרת, וארך זמן עד ששמו לב שקצב הבקשות מוזר ואפילו מדאיג.
“ידענו שבעלה דוד נפגע בתאונת עבודה חצי שנה קודם, אבל רות סיפרה שזו היתה פציעה ממש חיצונית והוא אפילו לא אושפז,” אומרת טובה, שכנה אכפתית. “חודשיים אחרי הפציעה נולדה להם בת מתוקה, וכולנו שמחנו ולא חלמנו שהם נתונים בצרה. דוד היה עובד רחוק מהעיר, נהג לצאת לפנות בוקר ולהתפלל שחרית ומנחה בבית הכנסת של המפעל. בשבתות הם נסעו הרבה להורים – כך שאף אחד לא הבחין שמאז אותה תאונה, דוד למעשה מסוגר רוב הזמן בבית.”
טובה, שראתה שרות מרבה ללוות מוצרים וכמעט לא מחזירה, שאלה אותה בעדינות אם הם נתונים במצוקה כספית. למרבה ההפתעה רות פרצה בבכי. היא סיפרה שדוד סובל מפוסט טראומה חמורה בעקבות התאונה. הוא לא חזר למפעל ונמצא בטיפול ומעקב של המרכז הפסיכיאטרי. רות מלווה אותו לטיפולים ולביקורות וגם היא נאלצה לעזוב את עבודתה, וחייהם הפכו לגיהינום.
“ההתמודדות סביב תהליך הריפוי של דוד סוחט אנרגיות וכוחות נפש אדירים, והמצוקה הכספית מוסיפה קושי בלתי אפשרי לקושי הקיים ממילא.” אומרת טובה. “אין להם מאיפה להתקיים, ממש כך. רות גיבורה וסובלת בשקט, רק כשדיברתי איתה קלטתי שהיא על סף התמוטטות.”
אי אפשר לעמוד מנגד, מרחמים עליהם – וזוכים לרחמי שמים במידה כנגד מידה >>>
כמו דוד ורות, בתוך אימי המלחמה מצפות עוד מאות משפחות במצוקה מכל רחבי הארץ לתמיכה מצילת חיים. אלו משפחות שמתמודדות עם קושי כלכלי עצום.
מחלקת התמיכות של ועד הרבנים יוצאת בקריאת חירום לציבור: “זה הזמן להירתם מעל ומעבר לטובת המשפחות המסכנות, המלחמה עושה להם את החיים קשים מנשוא, אין לנו מושג מה עובר על משפחות אלו בימי האימה, קריאות המצוקה קורעות את הלב של התעסקים במלאכת הקודש, תנו לנו את הכח לעזור להם, כאן ועכשיו”.
אי אפשר לעמוד מנגד, מרחמים עליהם – וזוכים לרחמי שמים במידה כנגד מידה >>>
