קורות חייה של מיכל סמיסיאן מספיקים כדי לכתוב ספםר עב כרס, אבל היא מעולם לא חשבה שתיאלץ לספר אותם ברבים. עם זאת, כשהחתונה שלה מתקרבת, וצפויה להתקיים ביום שלישי הקרוב, מיכל מבינה שאין לה ברירה, היא חייבת לבקש עזרה, אחרת לא תוכל לממן את הוצאות החתונה הבסיסיות.
האמת שהיא ניסתה לבקש עזרה, בצורה יותר מאופקת, בלי להיחשף ולהתבזות, אבל התרומות טפטפו בקצב אטי מדי. היא כבר חודש שלם מנסה ובינתיים לא זכתה להצלחה של ממש.
עכשיו נותרו רק כמה ימים עד לחתונה, ומיכל לא מצליחה לנשום מרוב חרדה. אין לה לשלם לצלם, אין לה לשלם על השמלה, אין לה יכולת לשלם את הקייטרינג או את זר הפרחים, את ציוד ההגברה או את שכר המלצרים.
בשלב זה, היא כבר לא בטוחה שהחתונה תתקיים בזמן, בראש שלה עוברות מחשבות לגבי ההשלכות השונות של העובדה שהיא לא מסוגלת לשלם כלום, כי פשוט אין לה כלום.
במכתב נרגש ומלא דמע, היא מספרת את הסיפור שלה, המחלה של אמה המנוחה ע”ה, הפטירה והפרידה הקשה ממנה, ההתמודדות עם מחסור, לחיות לבד בבית ריק בלי ארוחת צהרים ובלי יד חמה ואוהבת, השהות הממושכת בבתי זרים, המעבר למשפחת אומנה שהיה הדבר הכי טוב שקרה בחייה, אבל כעת כשהיא מתחנת בלי שום אמצעים, היא מרגישה שוב אבודה וזנוחה, נאלצת לבקש עזרה ולהתבזות כדי שתוכל להתחתן ולהקים בית בישראל.
“והנה הגיעה העת שבה אני עומדת לפני נשואי”, היא כותבת במכתב האישי והמטלטל, “ולרש אין כל!”.
“על כן יהודים יקרים רחמנים בני רחמנים, הנני פונה אליכם בבקשת סיוע ועזרה בהוצאות הרבות, שעומדות לפנינו כעת, והרי נאמר “כל המשמח את שלי אני משמח את שלו” ועוד נאמר “כל המשמח חתן וכלה זוכה לחמישה קולות”.
“הקב”ה יברך את כל הנותנים יד והתורמים היקרים בכל הברכות שבתורה הקדושה, בני חיי ומזוני רוויחי! שתזכו להיות תמיד מהנותנים, ושלא יחסר לכם דבר ותזכו לשפע כפול ומכופל ברוחניות ובגשמיות ולכל ההשפעות הטובות, בברכת יישר כח גדול והערכה רבה. מיכל”.
אין מילים! אין מה להוסיף אחרי המכתב המזעזע שכותבת הכלה ימים ספורים לפני חתונה שבקרן העזרה והסיוע שהוקמה עבורה, עדיין ריקה! אין לה כלום, אפס יכולת לממן את החתונה, וזאת ההזדמנות של כל אחד ואחד מאתנו לבוא ולשמח את הכלה היתומה, להעניק לה מתנת יד רחבה, כדי שכשהיא תעמוד מתחת לחופה, היא תוכל לשמוח, ולא תהיה שקועה במחשבות על כל הדברים שלא הצליחה להשיג ולשלם לפני החתונה.
