בחירות סוערות בציריך: מסתמן שהגאון רבי צבי אלימלך פדווא ייבחר לרב העיר

חברי הקהילה החרדית בציריך, שווייץ, ייצאו מחר (שני) להצביע בבחירות לרבנות העיר, כאשר שני המועמדים לתפקיד רב העיר, הם שני גיסים: הגאון רבי צבי אלימלך פדווא שלפי המסתמן ייבחר לתפקיד ברוב קולות, והגאון רבי אהרן ברייש, בנו של הגאב”ד הקודם הגר”ש זצ”ל, שלא נבחר בבחירות שנערכו לפני כשנה, למרות שהיה המועמד היחיד.

הבחירות יתקיימו כארבע וחצי שנים לאחר הסתלקות הגאב”ד הגה”צ רבי שאול ברייש, בעל ה’שאילת שאול’ זצ”ל, בכ”ו תשרי תש”פ. מי שהחל להנהיג את קהילת ‘אגודת אחים’ לאחר הסתלקותו, הוא חתנו הגאון רבי צבי אלימלך פדווא, שאמנם לא נבחר לתפקיד באופן פורמלי, אך בפועל היה זה שכבר בחיי חמיו, היה מעורב בכל מה שקשור לצרכי הקהילה.

לפני כשנה נערכו כאמור בחירות בקהילה כשהמועמד היחיד היה בנו של הרב זצ”ל, הגאון רבי אהרן, שהגיע מישראל כדי להיבחר לתפקיד. חברי הקהילה, שככל הנראה רצו רב מקומי שמכיר את השטח ומחובר לתושבים, העדיפו לא לתת את קולם, ור’ אהרן לא נבחר.

כעת, כעבור שנה, ולאחר שהרב פדווא ניסה להימנע מלהיכנס לנעליים הגדולות של חמיו באופן רשמי – גדולי אדמו”רי ורבני אירופה הפעילו עליו לחצים שייענה לבקשות תושבי העיר, ושיציב מועמדות לתפקיד הגאב”ד ורב העיר. הרב פדווא – ששמע והבין את התושבים, שהתלוננו על כך שהקהילה אינה יכולה להתנהל ללא רב במשרה פורמלית – נענה לבקשה, ובשיחות שקיים כתב ‘חדשות JDN’ עם גורמים המעורים בפרטים, הרב פדווא אכן צפוי להיבחר מחר ברוב מוחץ של הקולות.

דמותו של הגאון רבי צבי אלימלך פדווא

הבחירות בציריך סוערות מתמיד, ולכן קיימו שיחות עם תושבים כדי לקבל תמונה יותר רחבה על היסטריית הבחירות והרבנים בקהילה, אך תחילה נתמקד בדמותו של הגאון רבי צבי אלימלך פדווא.

הרב פדווא הוא נצר לשולשלת רבנים חשובים מדורות עברו, חריף ובקיא בחדרי התורה, בש”ס ופוסקים, ובכל ד’ חלקי השו”ע. הוא עשה שימוש אצל אביו הגדול הגאון רבי אפרים פאדווא, רב דלונדון הבירה ואצל חמיו הגדול הגאב”ד זצ”ל.

אחד התושבים מתאר ל’חדשות JDN’: “בנוסף לכך יש לרב פדווא את החלק החמישי של השו”ע; יש לו מזג מאד נוח, שיקוליו עניניים ורצינים מבלי לערב את האינטרסים האישיים, יש לו כתפיים מאד רחבות להכריע בשאלות קשות והרות גורל, הוא נוח לשמים ולבריות, גם בד”ת מסובכים הוא מכריע באופן וחד – ולצד זאת הוא מומחה לעשות זאת בנועם ובחן מיוחד, ולכן הוא מקובל על כל העיר באופן נפלא ביותר”.

חברי הקהילה בציריך מספרים כי הרב פדווא מקיים את הכתוב “לא תגורו מפני איש”. הוא אינו מחניף לבעה”ב, ובעת יושבו על מדין אינו חת מפני איש, בין אם זה גביר, עסקנים, בעלי מעמד גבוה וכדומה. אין אצלו הבדלי מעמדות, כולם שווים לטובה, דבריו נשמעים בנחת, מידותיו נאצלות, והוא מהווה דוגמה אישית בכל דרכיו ומעשיו.

עוד הם מתארים כי הרב פדווא ניחן בכישורי מנהיגות מיוחדים, כראוי לרב קהילה גדולה, בעיר ואם בישראל. הוא שופע כריזמה, נואם בחסד עליון, ממש פה מפיק מרגליות, ניחן בקול נעים וערב, בעל תפילה יוצא מן הכלל, שתפילותיו הנרגשות וכובשי הלבבות בימים הנוראים ובמועדי השנה, בוקעות מעומק הלב וחודרות עד עמקי הלב.

נוכח כל זאת, אחד מחברי הקהילה אומר ל’חדשות JDN’: “אין זה פלא מדוע הרב פדווא הוא בחירה של רוב מכריע של חברי הקהילה באופן דלכתחילה שבלכתחילה ולא באופן שבדיעבד. גם אם הוא היה מתגורר בארץ ישראל היה ראוי לפאר בהנהגתו את מיטב דחשובי הקהילות שבישראל”.

לדבריו, “בעשור האחרון, מאז שחלה הדרדרות אצל הגאב”ד הגר”ש זצ”ל, הוא האציל הרבה מתחומי סמכויותיו ותפקידיו על חתנו הגאון הרב פדווא, והוא אכן עמד לימינו בכל עת ועונה ללא שום גוזמה בכל התחומים, הן האישיים והן הקהילתיים – ניהול המוסדות, הנהגת הכולל עם כל העול הכספי הכבד שהוטל עליו ע”י חמיו הרב זצ”ל, ד”ת, כשרות, שלום בית, השכנת שלום בין איש לרעהו, טיפול בבחורים המתבגרים, עזרה לכל המסכנים וכמובן מכירת חמץ וכו’, מה שהוא גם עושה עד לרגע זה. במבחן המעשה, הוא ממלא את מקום ותפקיד חמיו בעשור האחרון לכל דבר וענין וכמעט ללא קבלת שכר”.

יצוין כי לא אחת התפאר הגאב”ד זצ”ל בחתנו, בפני גדולי הרבנים והאדמורי”ם בהצלחתו בניהול העיר.

היסטוריית הבחירות בציריך

בין מלחמת עולם הראשונה והשנייה הייתה חלוקה מאוד מוקפדת בין היהודים הייקים והיהודים המזרח אירופאים בציריך – שכללו יוצאי גלציה, רוסים, ליטאים, פולנים, הונגרים ורומנים; הקהילות הייקיות לא קבלו אז חברים מבני מזרח אירופה. אלו התפזרו בין בתי המדרש ושטיבלא’ך שונים, לרוב לפי המוצא (רוסים וליטאים מתפללי נוסח אשכנז, יוצאי פולין וגליציה, הונגריה וחסידים מתפללי נוסח ספרד). ביניהם היו יהודים למדנים ושוחטים שהגיעו במקור ממזרח אירופה.

הרב הראשון, הגאון רבי מרדכי יעקב ברייש, בעל ה’חלקת יעקב’ זצ”ל הגיע לשווייץ באמצע שנות ה-30, לאחר שברח מגרמניה, הקהילה הייתה קיימת כבר עשרות שנים, והוא התמנה לרב.

הרב ברייש זצ”ל ניסה לאחד את כל השטיבלך תחת קורת גג אחד ובשנת 1960 הדבר עלה בידו כאשר נחנך בית הכנסת ‘אגודת אחים’ באריקה שטראסה המהווה עד היום את הכתובת הראשונה לכל יהודי שמגיע לציריך.

בעל ה’חלקת יעקב’ זצ”ל השקיע את מיטב כוחותיו לאחד ולהשביח את הקהילה, ואכן צמחו מציריך פירות לתפארת, תלמידי חכמים וגאונים המפארים קהילות קדושות וחשובות ברחבי תבל, וכמעשה האב כן מעשה הבן, בעל ה’שאילת שאול’ זצ”ל.

הבן והאב נבחרו על ידי רוב רובו של חברי הקהילה כפי הנדרש על פי תקנון הקהילה. כמעשי חמיו ואביו חמיו, גם הרב פדווא צריך לעבור את התהליך הזה – ולהיבחר על ידי לפחות שני שליש של חברי הקהילה.

נקודה חשובה הראויה לציון היא שהרב הראשון, בעל ה’חלקת יעקב’ זצ”ל, כאשר רצה מאד שבנו ה’שאילת שאול’ זצ”ל ייבחר בעתיד לרב הקהילה – הוא פעל בשני מישורים: ראשית ביקש ממנו שיעבור מבני ברק וישתקע בציריך, כדי שייכנס לאט לאט בנעליו. ושנית, הוא פעל רבות בהשפעה ושכנוע של חברי הקהילה, כשגם הוא יודע שאין זו ירושה ולא אדמורו”ת, אלא הרבנות חייב לקרות ע”י בחירות.

הגאון רבי צבי אלימלך פדווא ברוב ענוותנותו לא חלם מעולם לקחת לעצמו את כתר הרבנות, ובוודאי שלא רדף אחרי זה, אדרבה הוא ברח מהכבוד כמטחווי קשת, ואפילו תמך בגיסו הגדול רבי אהרן, אך משמיים לא הסתייעא מילתא והדבר לא יצא לפועל.

כעבור זמן הוצע שיבחרו ברבי אהרן כראב”ד, ובגיסו הרב פאדווא כגאב”ד עם חלוקה של סמכויות. התקיימו בחירות על כך, אך הציבור דחה את ההצעה מכל וכל. כעת, כאשר באו מים עד נפש והקהילה מתנהלת כצאן ללא רועה, הרב פדווא נענה לבקשת התושבים ורבני אירופה, וניאות לקחת על עצמו את התפקיד.