ידוע מה שלימדונו חז״ל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכיפורים, אך יום זה הוא יום משמעותי מאד הלכתית לענין פירות האסורים מדין ערלה.
וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל.
פירות העץ אסורים בשלש השנים הראשונות לנטיעתו, הן באכילה והן בהנאה.
יש כלל הלכתי ששלושים יום בשנה חשוב שנה, ויש עוד כלל כדי שעץ ייקרא נטוע חייב להכות שורשים באדמה וזה אורך 14 יום, לכן אם רוצים להרויח זמן ולא להמתין 3 שנים מלאות עד שניתן יהיה להנות מהפירות אפשר לנטוע העץ בטו׳ באב, ועד א׳ אלול הוא מכה שורשים, ובא׳ תשרי הלכתית נחשב כאילו חלפה שנה ומתחילים לספור שנה שניה.
לדוגמא כעת שנת תשפ”ד, כל עץ שניטע אותו באדמה עד לט”ו אב תשפ”ד, בראש השנה תשפ”ה הוא יהיה בן שנתיים, בראש השנה תשפ”ו הוא יהיה בן 3, החל מראש השנה תשפ”ז הוא בן 4 וכבר אינו ערלה והוא בארץ ישראל נטע רבעי, בראש השנה תשפ”ח הוא בן 5 ואין עליו הגבלות הלכתיות.
ולכן מי שרוצה לטעת עץ בחצר או בפרדס מומלץ לו מאד להזדרז ולטעת לפני ט”ו אב.
במקרה והוא מפספס את התאריך גם ביום אחד, העץ יהיה ערלה עד ראש השנה תשפ”ו, במקום ראש השנה תשפ”ה.
ולכן עץ שנטעו אותו בט”ו אב תשפ”ד – בראש השנה תשפ”ז גילו הביולוגי מרגע הנטיעה בקרקע הוא שנתיים וחודש ושבועיים, אך הלכתית הוא בן 4 ואינו ערלה. מצד שני עץ שנטעו אותו יום לאחר מכן בט”ז אב תשפ”ד, בערב ראש השנה תשפ”ח [כט אלול תשפ”ז] גילו הביולוגי הוא שלש שנים מלאות חודש ו12 יום, והוא עדיין ערלה.
יש להעיר שהתאריך הקובע הוא ט”ו אב סמוך לשקיעה, אך יש הרבה שיטות שגם אם נטעו אותו בט”ז אב לפני שקיעת החמה נקרא שנקלט בא׳ אלול ובא׳ תשרי הסתיימה לה שנה ראשונה ומתחילה ספירת שנה שניה.
בשנה הרביעית הם נטע רבעי.
אני חושב שיש פה טעות רצינית. העץ לא יוצא מערלה אחרי שנתיים וחודש וחצי. כיון שצריך להמתין לט”ו בשבט.
אכן מי שייטע אחרי ט”ו באב לא יצטרך להמתין עד ט”ו בשבט, אלא דיו בשנתיים ושבעה וחצי חודשים כיון שניתן להשתמש בקולא אחת, או קולא של חודש וחצי בסוף השנה או להמתין רק עד ט”ו בשבט.
כדאי לברר עם פוסק ולא לסמוך על כתבות.
שוב הרב רייכמן מעשיר אותנו בידיעות מרתקות
יישר כוח