“סיפור מהחזית שכנראה לא יספרו לכם”: נוער הגבעות ממגן את הטנקים

עוז יצחק נמיר, בנו של ד”ר סודי נמיר ותושב גוש קטיף שגורש ממנו, גולל בחשבון הטוויטר שלו את הסיפור הבא, שאותו ביקש ממנו אביו לפרסם: “לקראת שבת בבוקר היינו צריכים להתקדם דרומה עם הכלים לקראת הכניסה לרצועה, להתחיל לטפל בפצועים ולסייע בלחימה. מתארגנים לתזוזה, אבל פתאום מתברר שיש איזושהי בעיה של מיגון שחסר לכלים שצה”ל לא הספיק למגן ואי אפשר להתקדם. לא כל כך מבינים מה אפשר לעשות, אז מחכים”.

“קצת מבוכה בפיקוד, אבל פתאום הם מגיעים. שבת בבוקר, חבורת נערי גבעות, יצהרניקים, גוש שילה והאזור – עם ‘פול’ אווירה טובה ו’רבאק’ של עבודה. כל המילואימניקים שלנו עומדים ורואים חבורת ‘גבעונים’ שהגיעו בשבת בבוקר לרתך להם מיגון לכלים כדי לשמור על ביטחונם, והם בהלם. זה הגבעונים שכולם מקללים, מגנים, שונאים? זה החבר’ה האלה? עם האנרגיות הטובות והשליחות המטורפת? מדהים”.

עוז יצחק ממשיך לספר: “‘התרגשתי עד דמעות לראות אותם’, אומר לי אבא, ‘הכל בהתנדבות, באו עם חומר ועם הכלים עשו עבודה מדהימה’. תוך כדי אני מעדכן אותו על המעצר המנהלי של אריאל דנינו, ואין מילים לתאר את ההלם הכעס והתסכול”.

“דנינו, היצהרניק המתסיס המסוכן, שהחבר’ה שריתכו שם אלה החברים שלו, שמתחילת המלחמה לא מפסיק לעבוד בחמל מודיעין לאיתור וניטור טרור ביו”ש – נזרק לתוך תא מסריח לארבעה חודשים. זה לא נתפס. רוצה שכל פעם שעוצרים יצהרניקים או נערי גבעות, שמגנים אותם, שמוקיעים אותם, תיזכרו בחבורה הזאת שנסעה בשבת בבוקר לעבודה אינטנסיבית כל כך נחוצה בהתנדבות מלאה, שמסתבר שאף אחד אחר לא היה עושה”.

“עוד מילה על היוזמה: מתברר שמדובר בקבוצה של כשלושים רתכים מההתנחלויות. התחלקו לצוותים לבסיסים השונים ונתנו את המענה והמיגון הנדרש לטנקים משוריינים ועוד (מיד לאחר שהם סיימו את העבודה, החיילים יצאו לפעילות). קרדיט ענק לחברת ליבי על היוזמה של הפרויקט ומימונו ללא החזר מהצבא”, מסיים עוז יצחק נמיר בשם אביו.