צביקה מור אביו של איתן בן ה-23 המוחזק כחטוף בידי חמאס בעזה, התראיין הערב (שלישי) ונשאל על עמדתו בנוגע לעסקת שחרור חלק מהחטופים המוצעת כעת, שבה דנים השרים בקבינט ובישיבת הממשלה.
בפתח דבריו שנאמרו לחדשות 14 הדגיש צביקה מור, כי הוא אינו אדם מיוחד אלא אחד מכלל ישראל, ואמנם הוא מיוחד בחלק הזה שבנו כעת מוחזק בסכנת חיים בעזה, לדבריו הוא שותף יחד עם כל המשפחות של חיילי צה”ל הנלחמים כעת בשדה הקרב.
צביקה שהשתתף אמש בפגישת משפחות החטופים עם חברי הקבינט בקריה בתל אביב, אמר כי אמש בפגישה עיקר מה שנאמר להם הוא כי שתי מטרות הלחימה מיטוט חמאס והשבת החטופים, אינן עומדות בסתירה זו לזו, אלא להפך ככל שמעמיקים את הלחימה בעזה גם הלחץ על חמאס עולה, וגם המידע המודיעיני שיכול להביא לשחרור חטופים גובר.
צביקה אמר כי הוא מחזק את הקבינט ואת צה”ל להמשיך הלאה בכל הכוח עד להכרעת חמאס והשבת כל החטופים. צביקה נשאל מה הוא אומר על הקריאות להחזיר עכשיו את החטופים שחמאס מסכים לשחרר במסגרת העסקה שנידונה כעת.
בתשובתו אמר כי מלבד הכאב הפרטי שלו, יש לו גם אחריות על כלל ישראל, לדבריו אין חשיבות לעמדתו יותר מאשר לכל אחד מישראל, כי העסקה עלולה להשפיע על כל אחד כאן במדינה.
לדבריו הקו שהוא מוביל קורא לעסקה אחראית שלא תוביל למחירים כבדים לעם ישראל, צביקה אמר כי הוא אינו רואה בעמדתו גבורה מיוחדת, וכי זה כלל ראשון ובסיסי במשא ומתן, בשיחותיו עם משפחות החטופים אמר כי אסור להראות לצד השני להיטות או רצון מוגבר לעסקה. “זה כלל ראשון בקניית קורקינט ביד 2, אתה לא מראה להיטות אלא משדר אדישות” אמר והוסיף כי הוא מתנגד לכל הקריאות לשחרר את החטופים עכשיו או בכל מחיר, לדבריו זה פוגע בסיכויים של שאר החטופים ומעלה את המחיר של שאר החטופים.
צביקה נשאל שוב בראיון מניין הוא שואב את תעצומות הנפש לאמץ עמדה כ”כ אמיצה, בתגובה הראה למצלמה כרך של גמרא מסכת קידושין, כרך שניצל מליל הבדולח ערב השואה, והוסיף זה מקור העוצמה שלנו של עם ישראל, המסכת הזו עוסקת בבניית בתים בישראל, ככל שאנחנו נבנה יותר בתים כך עם ישראל יהיה יותר חזק. “מפה אני שואב את הכוחות שלי” הוסיף.
בסיום הראיון חשף אביו של איתן סיפור מדהים, לדבריו לפני תקופה בשולחן שבת בסוף הסעודה כשהילדים הקטנים כבר הלכו לשחק, עלתה בשיחה עסקת שליט שבמסגרתה שוחררו מחבלים. ואז איתן אמר: “אם אני אלקח בשבי ע”י מחבלים, אני לא מסכים שבכדי לשחרר אותי ישחררו מחבלים”. את הסיפור הזכירו לצביקה ילדיו האחרים בבית.
את הראיון חתם במילים מחזקות לעם ישראל: “המלחמה הזו קשה היא נוראה, אבל זה קטן עלינו, אנחנו עברנו כעם דברים הרבה יותר קשים, עברנו מסעות הצלב עברנו אינקוויזיציה, עברנו שואה, אנחנו הרבה יותר חזקים, עם ישראל ינצח ואנחנו נצא הרבה יותר מחוזקים מהמלחמה הזו”.
פשוט צמרמורת…..
טיזו אמונה יפה וטהורה…
אמן שיחזרו כולם לחיים טובים ולשלום….
במהרה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
שכחתי להוסיף שרק בעזרתו יתברך.
יתן את האומץ וישועה ביד חיילנו הצדיקים!!
עיסקה גרועה מאוד ותשימו לב מתי היא הגיעה מצידם- ממש רגע לפני שצהל מכריע אותם לגמריי ומשחרר את כולם- הם ממש לא טיפשים ואנחנו ממש פתיים אם נסכים לזה- זה רק יתן להם זמן להכניס אותנו חלילה לבוץ עוד הרבה יותר קשה- אנחנו צהל רגע לפני להכריע אותם לחלוטין בשום פנים אסור להפסיק ולהסכים לעיסקה הרעה הזאת לעניות דעתי ככה נראה לי
גם אני חושבת שהעסקה גרועה , עם כל הכאב הגדול למשפחות , היו צריכים לחכות עוד קצת , ההפגנות לדעתי עשו יותר נזק מאשר תועלת ולדעתי כל הכעס והמלחמות היו צריכות בתוכנו בשקט ללא תקשורת והפצת תמונות החוצה , יש דברים שלא היו אמורים להאמר ברש גלי , אפשר היה להביא יותר חטופים אילו היו מכים יותר חזק בחמאס , הם אכזריים ולא מעניין אותם העם שלהם אז מי אנחנו !!!, אני כואבת את כאב המשפחות אבל עכשיו ינגנו על המיתר הכי כואב של המשפחות ואנחנו כבר רואים כבר מהפעימה הראשונה מה עשו דחו ביום ,בפעימה השנייה גם משכו אותנו עד 12 בלילה , רשימת החטופים בפעימה השלישית התעכבה ולא רק זה לא עמדו בהסכם שמות החטופים ולא העבירו כפי שהיו אמורים לשחרר , וככה יעשו בכל פעימה ובהארכת ימי הפסקת האש, עושים לנו את המוות , לצערנו הם המובלים ואנחנו המובלים , הם נותנים את המילה האחרונה בכל עסקה ובכל נושא . ושוב ליבי עם המשפחות ולא הייתי רוצה להיות דקה במקומם . אבל אנחנו יודעים עם מי יש לנו עסק , ולסיום גם אני לא הייתי רוצה שישחררו אותי אילו הייתי שבויה בעזה , הייתי רוצה שצהל יסיים את העבודה בחמאס עד תום = מות.
הדבר החשוב והנכון ביותר שנאמר כאן שאין למשפחות החטופים יותר קרדיט לדבר מאשר לכל אחד מעם ישראל… כי גם אנחנו משפחת שליט חשבנו שאנחנו היחידים שזכאים לדבר בנושא וכל מי שנגד העיסקה פוגע בנו ובבנו מחמל עיננו ובסוף עם ישראל שילם את המחיר ובגדול.. ומי שלא מבין את זה …… וחבל!