חבר הכנסת שמחה רוטמן מציג את הבעיות שיש בעסקת החטופים בין ישראל לארגון הטרור חמאס, עסקה בה תמכו שרי מפלגתו, מפלגת הציונות הדתית. הוא מציג את הבעיות, לצד השמחה על החזרת חלק מהחטופים מהביתה.
הפוסט המלא:
הקונספציה השגויה של מדינת ישראל בנושא החטופים והשבויים מובילה אותנו פעם אחר פעם למציאות בה העסקה הטובה ביותר שניתן להשיג היא עסקה רעה, עתירת סיכונים ופגמים.
העסקה שאושרה בממשלה היא העסקה הטובה ביותר שמדינת ישראל יודעת להשיג היום.
ובכל זאת, ואולי דווקא בשל כך, העסקה שאושרה אמש בממשלה היא עסקה רעה, עתירת סיכונים ופגמים, ואני מתנגד לה.
היכולת של שתי האמירות הסותרות האלה להתקיים ביחד נובעת מהקונספציה השגויה של מדינת ישראל בנושא החטופים והשבויים.
כל זמן שלא ניפטר מהתפיסה הזו ימשיכו להיות מונחות על שולחן הממשלה הצעות שהן גרועות ביותר ובאותה עת גם הטובות ביותר שניתן להשיג, והפרדוקס הרע הזה ימשיך ויתקיים.
זה אינו המקום הראוי לדיון ולגיבוש תפיסת ההפעלה של מדינת ישראל בתחום הרגיש של חטופים ושבויים, אולם על ממשלת ישראל לייצר את שינוי התפיסה באופן מיידי, והיא יכולה להיעזר בכך בדו”ח שמגר ובמורשת מבצעי העבר המפוארים של צה”ל. וזאת לפני שתונח על שולחנה העסקה הגרועה הטובה ביותר הבאה חלילה.
ועדיין, משהתקבלה ההחלטה בממשלה ברוב עצום, עלינו להביט באופן פרקטי ומציאותי על שני הצדדים של העסקה.
בראש ובראשונה, כולנו שמחים, מאושרים ומברכים על שחרור החטופים, הילדים והאמהות שישובו לביתם ולמשפחותיהם. והלוואי שנצליח לשחרר במסגרת העסקה את מירב החטופים האפשרי.
אך המשימה המוטלת על כתפי כולנו כעת היא לוודא שאף אחד מהסיכונים הגלומים בעסקה, לא יתממש חלילה. זוהי משימה המוטלת עלינו כעם במלחמה, בלי שום קשר לשאלה אם תמכנו או התנגדנו לעסקה.
והסיכונים לא מעטים:
ראשית, ובאופן כמעט בלתי נמנע, שחרור חלקי של חטופים מגביר את הסכנה לחטופים שנשארים בשבי. הן הסכנה לחייהם ולשלמות גופם והן הסכנה שימי ההתארגנות ישמשו את החמאס לשנות מיקומים או להקשות על סיכויי החילוץ שלהם בעתיד.
שנית, ימי הפסקת האש עלולים להיות מנוצלים חלילה לפגיעה בחיילינו ולנסיונות חטיפה. כולנו זוכרים את בניה שראל, את ליאל גדעוני ואת הדר גולדין זכרונם לברכה. זהו איננו חשש תיאורטי, וצה”ל חייב לוודא שלא יהיו מקרים שכאלה בהפסקת האש שבמסגרת העסקה הנוכחית.
שלישית, ההפוגה עלולה להידרדר לעצירת המומנטום הצבאי של הלחימה ונסיונות סחיטה מצידו של החמאס במטרה להשיג ימי הפוגה נוספים, שעלולים להצטבר לעצירה מוחלטת או כמעט מוחלטת של הפעילות הצבאית בעזה ולפגיעה במטרת העל של המלחמה, השמדת חמאס ופירוז הרצועה. על צה”ל לחדש את התקיפות מיד עם תום הזמן הקצוב עד למימוש 2 מטרות המלחמה במלואן
רביעית, ניצול ימי ההפוגה על ידי החמאס לטובת התעצמות, התחמשות, התארגנות והתמגנות שיגבירו משמעותית את הסיכון לכוחותינו לכשתתחדש הלחימה, ויקשו מאוד על הסרת האיום מעל יישובי העוטף ומדינת ישראל כולה.
חמישית, כניסת התקשורת הזרה בימי הפסקת האש והשקת והעצמת קמפיין המציג את ההרס בעזה ומזמין לחצים בגין “משבר הומניטרי”.
שישית, הגברת הלחצים הבינלאומיים להפסקת אש, בין בגלל התקדים של הפסקה יזומה על ידינו, ובין בשל ירידת הלחץ הבינלאומי הנובע ממספרם הגדול של החטופים ומזהותם.
שביעית, השימוש במשוחררי העסקה על ידי חמאס ככלי להתנעת חזיתות נוספות, ביהודה ושומרון, בירושלים ובשאר חלקי הארץ. חגיגות הזדהות או שמחה על שחרור המחבלים עלולות להפוך בקלות לאירועים מתגלגלים. זאת בנוסף לפיגועים שעלולים להתבצע באופן ישיר על ידי המשוחררים, כפי שהתרחש בעבר עם משוחררי עסקאות אחרות.
שמינית, עליית סכנה לחטיפות נוספות בעתיד הקרוב, בכל החזיתות ובחו”ל. בנושא הזה, דווקא העובדה שהעסקה נעשתה על נשים וילדים, ולא התקבע עיקרון ברור וחד שחטיפת ילדים איננה אירוע “משתלם” עבור ארגוני טרור, ואין שום יכולת “לסחור” בהם, עלולה להעמיד בסיכון מוגבר דווקא את האוכלוסיה הזו.
תשיעית, יצירת התקדים של עסקה חלקית, בניגוד לעסקה כוללת, עלולה להזמין סחיטה מתמשכת ומחירים הולכים וגדלים, שתלווה את הלחימה בחזית עזה למשך פרק זמן לא מוגבל. עסקה חלקית מייצרת את הסכנה שה”מחיר” שמדינת ישראל תידרש לשלם בעבור שחרורם של חטופים אחרים יעלה ויטפס, במונחים של ימי הפסקת לחימה או במונחים של שחרור מחבלים או כל צורך אחר שישרת את החמאס במלחמתו בישראל.
והנקודה האחרונה, והחשובה מכולן. כל הסיכונים הללו הם בהנחה שהחמאס לא יפר את תנאי העסקה. לא ישחק ברגשות המשפחות והציבור הישראלי. לא יימנע מלשחרר את החטופים שהתחייב לשחרר. לא יפר את הפסקת האש, בין בעצמו ובין באמצעות ארגוני פרוקסי או ארגונים סוררים. אם החמאס יפר את תנאי העסקה, נשלם את מלוא המחיר אך לא נזכה לראות בשובם של כל החטופים המוסכמים לביתם.
מדינת ישראל על כל זרועותיה הביטחוניות והמדיניות צריכה להתמקד בימים אלו בנטרול הסיכונים כולם.
המחויבות של מדינת ישראל חייבת להישמר לחיסולו המוחלט של החמאס ולהשבת כל החטופים לביתם.
בנוסף לקונספציית “החמאס מורתע” הידועה לשמצה, נהיה חייבים לשבור גם את הקונספציה ארוכת השנים בעניין שבויים ונעדרים ולבסס מחדש את התפיסה הערכית והציונית שליוותה את מדינת ישראל בימי נעוריה. התפיסה שהפכה חטופים ישראלים לנטל עבור המחזיקים בהם, ולא לנכס.
נתפלל כולנו יחד לשובם של כל החטופים לביתם ושיתקיים בנו הפסוק מספר ירמיה
כֹּ֣ה אָמַ֣ר ה’ מִנְעִ֤י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ מִדִּמְעָ֑ה כִּי֩ יֵ֨שׁ שָׂכָ֤ר לִפְעֻלָּתֵךְ֙ נְאֻם ה’ וְשָׁ֖בוּ מֵאֶ֥רֶץ אוֹיֵֽב׃
כל מילה מדויקת. רק שצריך להזכיר את דעת ההלכה בשלחן ערוך שאסור לפדות שבוי יותר מהשווי שלו .גם הרב שמואל אליהו פרסם מאמר בכיוון הנ”ל. אם יש רבנים שתמכו בשחרור חטופים צריך לבדוק אם הם קיבלו את התמונה המלאה של העסקה ואת כל שיקולי הביטחון שמסביב לנושא. זה גם הערה חשובה בשבילנו שלא נצעק דעה מוחצת בנושאים שאנחנו לא יודעים אותם בשלמות, עם כל התמונה המלאה, וכך בכל נושא פוליטי ומדיני וכו
אז למה הסכתמתם למהלך הזה? למה?
קודם כל לשחרר את החטופים לפני הכל ללא שום שיקול ואח”כ לשטוח את עזה או כל גורם טרור אחר בלי לוותר או להתרכך לאף אחד אם ישראל לא יודעת לעשות זאת וזה מה שגרם ל 7 באוקטובר זה בעיה אחרת של כולם ולא של אחינו המסכנים שביום אחד נגדע חייהם