פרשת “הקצין המתחזה”: בג”ץ דחה בקשת אלמוג כהן להתיר לפרסום פרטים נוספים

בית המשפט העליון קיבל את עמדת הפרקליטות ודחה את ערעורו של ח”כ אלמוג כהן שביקש להתיר לפרסום פרטים נוספים בפרשת “הקצין המתחזה”, תוך שהוא קובע כי השיקולים לדחיית הבקשה נובעים משיקולי ביטחון המדינה בלבד.

לפני מספר שבועות הגישה הפרקליטות לבית המשפט המחוזי כתב אישום נגד אזרח ישראלי שבשעות הבוקר של מתקפת הפתע של חמאס, החליט להצטרף לפעילות צה”ל תוך שהתחזה לקצין בדרגת סרן. הנאשם השיג בדרך זו גישה למידע סודי ברמת סיווג גבוהה, תיעד מידע מסווג בדרכים שונות, ובמספר הזדמנויות אף חלק מידע סודי עם גורמים אזרחיים וצבאיים שאינם מוסמכים לכך. צו איסור הפרסום על הפרשה צומצם בהדרגה כאשר בסופו של דבר בהתאם לבקשת הפרקליטות הותר לפרסום כתב אישום בו הושחרו שמות הנאשם וכן פרטים מצומצמים נוספים.

בהחלטה לצמצם את צו איסור הפרסום ולאפשר פרסום של כתב אישום מושחר, ציינה שופטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע רחל תורן כי חשיפת שמו ופרטיו האישיים של הנאשם, בשים לב לסוג המידע לו נחשף ולמועד בו נחשף ולמצבו הרפואי, עלולה להביא לפגיעה בביטחון המדינה במידה המצדיקה את איסור פרסום שמו, וכי פרסום כתב האישום המושחר מגשים את עיקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת ומאזן כראוי בין השיקולים השונים. כמו כן ציינה כי צמצום הצו עלול לפגוע בפרטיותו של הנאשם.

שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון דחה את הערעור וקיבל את עמדת המדינה. וקבע כי לבירור הפרשה מושא כתב האישום המושחר חשיבות רבה במספר היבטים, בין היתר באופן בו הצליח הנאשם להיכנס למתחם צבאי ולהגיע למידע, ייתכן ויגיע המועד לחשוף פרטים נוספים ולו על מנת להבטיח שיופקו כלל המסקנות והלקחים הנדרשים. עם זאת, נכון לעת הזו, עת מלחמה היא לישראל, ואין אינטרס ציבורי ממשי בחשיפת שמו של הנאשם ושמם של הגורמים שעמם היה בקשר. מעבר לכך, צוין כי עדיין ישנו חשש אמיתי כי חשיפת פרטי הנאשם והגורמים עמם נפגש עלולה לתת כלים בידי אויבי מדינת ישראל.

עוד קבע השופט אלרון כי ” זאת ועוד, אם ככלל יש להעניק משקל נכבד ביותר לשיקול ביטחון המדינה, הרי שבעת מלחמה משקלו של שיקול זה גובר עוד יותר. החומר החסוי שהוצג לפניי כמו גם הפרטים שבאו מפי גורמי המקצוע בגופי הביטחון מלמדים כי צמצום צו איסור הפרסום, כפי שהתבקש, עלול לגרום לפגיעה ממשית בביטחון המדינה. לא זו השעה ללקיחת סיכונים מיותרים; הפעם הזו, בעת הזו, ידו של עיקרון פומביות הדיון על התחתונה.”

בנוגע לטענה כי שמו של הנאשם חשוף ברשתות חברתיות ובאתרים שונים במרשתת ומשכך מוצדק להתיר את הפרסום המבוקש, ציין השופט אלרון כי “לטעמי, להפרות מסוג זה אין להתייחס בהשלמה. לא בדרך של עשיית דין עצמי, הפרת צווי איסור פרסום ו”קביעת עובדות בשטח” יעוצב האיזון העדין שבין עקרון פומביות הדיון לבין עקרונות ושיקולים אחרים, כי אם על פי דין ובהחלטות בית המשפט. מתן משקל לטיעון שלפיו הצו ממילא הופר ולכן אין עוד צורך בו, משמעותו מתן תמריץ לאי-כיבוד צווי בית המשפט מלכתחילה ואולי אף הענקת “פרס” בדיעבד לבוחרים בדרך זו. במסגרת הדיון בערעור עמדה המדינה על כך שהיא פועלת באמצעים הנתונים לה על מנת להסיר פרסומים המנוגדים לצו איסור הפרסום. יש לברך על כך ולקוות כי תפעל גם למיצוי הדין עם האחראים.”

השופט אלרון מצא להדגיש גם, למען הסר כל ספק, כי “לו היה מתרשם ששיקולים לא ענייניים הם שניצבים מאחורי הדרישה לשמר את היקף צו איסור הפרסום הנוכחי, תוצאת הערעור הייתה שונה”