רגע של ‘ניצחון’: זה מה שקרה בדקות בין זיהוי הכטב”ם – ליירוט ההיסטורי בלב ים

זו שעת לילה מאוחרת. על סיפונה של אח”י ניצחון שוררת דממה, כשלפתע, כל העיניים נישאות אל מסך אחד – המכ”ם. כמה שיחות קצרות אל הגורמים המקבילים מאשרות את החשד, המטרה שאותרה היא כטב”ם עוין – שעשה דרכו מכיוון מזרח וחצה למרחב מפרץ אילת.

תוך דקות מרגע הזיהוי ניתנת הפקודה, ובלחיצת כפתור משגרים הכוחות את המיירטים באמצעות מערכת “כיפה ימית”. כעבור שניות ספורות, פיצוץ בוהק בשמיים מעיד שהמשימה הושלמה בהצלחה – והאיום הוסר.

“עצרנו את הנשימה וחיכינו לפגיעה”, משחזר סרן עילי, מפקד מחלקת האלקטרוניקה באח”י ניצחון, “כשזה באמת קרה, כולם התרגשו, אבל לרגע לא שכחו שייתכן והאירוע עוד לא נגמר. לאחר כמה דקות, כשהבנו שהסכנה חלפה, קלטנו את גודל האירוע – זה היירוט המבצעי הראשון של ‘סער 6′”.

כדי להבין מדוע מדובר בתפנית היסטורית, עלינו לחזור כמה שנים אחורה – לתהליך הרכש והכניסה לפעולה של הסטי”ל הצעיר. הכול החל מתוך הבנה שגובשה בזרוע הים – על מנת לעמוד במשימות ההגנה, ובהתאם למציאות הביטחונית, יש צורך בספינה עם יכולת שהייה לתקופות ממושכות בלב ים, שתהיה בעלת מערכות יירוט מתקדמות, וביניהן “כיפה ימית”.

“השלמנו מעגל שלם”, מתגאה סרן עילי, “קלטנו ספינה חדשה לצי הישראלי, ליווינו אותה בתהליך המבצוע ובהטמעת המערכות החדשות, גם ברמה הטכנית וגם התפעולית, ולבסוף – השתמשנו בהן בקרב בהצלחה. זאת זכות אדירה”.

לא מדובר על עוד תקיפה מוצלחת – אלא ביירוט ראשון אי פעם, שרק מדגיש יותר את היכולת של ספינת הטילים, ומראה עד כמה חשובה נוכחותה בשטח: “מה שעמד לנגד עינינו לכל אורך ההפלגה הוא קודם כל הביטחון שלהם. עלינו לעשות כל מה שיידרש, כדי שאף אחד לא ייפגע”.

“מדובר באירוע מכונן לא רק בשביל אח”י ניצחון, אלא עבור כל זרוע הים בפרט וצה”ל בכלל”, מדגיש מפקד המחלקה, “קרה פה שיתוף פעולה רב-זרועי – בתהליך הזיהוי לקחו חלק גם סטי”ל נוסף מדגם ‘סער 4.5’, אח”י רומ”ח, ויחידת הבקרה האווירית. בהכנות שקדמו ליירוט, עבדנו מול יחידות השליטה של זרוע הים והאוויר, בציר של הוראות פתיחה באש ונהלי זהירות”.

אותה פעילות משותפת היוותה גם אתגר משמעותי: “לא פשוט לסנכרן בין מספר רב של גורמים שפרוסים במרחק רב זה מזה, לוודא שכולם מסתכלים על אותה מטרה ומבינים אותה, להחליט מי מבצע כל חלק במשימה, ולעשות הכול באופן המהיר והענייני ביותר”.

אתמול, צוות הסטי”ל שב כבר לחופי ישראל ויכל ליצור קשר עם המשפחה והחברים. “בדרך חזור”, נזכר סרן עילי, “הספיקו להתקשר אלינו לטלפון האדום, להודות לנו ולברך אותנו. בסוף אנחנו ‘בורג קטן’ ביחידה שצברה כבר אלפי שעות ים מאז תחילת המלחמה, אבל במשמרת שלנו קרה אירוע מיוחד – כזה שמותר לדבר עליו, בניגוד למרבית הפעילות המבצעית של שייטת 3, שנשארת מתחת לרדאר”.

“ההצלחה הזאת היא תוצר של תהליך הכנה ארוך”, הוא מכריז, “כבר שלוש שנים שאנחנו בונים את תורת הלחימה, מבינים כיצד לפעול בצורה המיטבית עם השותפים שלנו מכלל הגופים, מתאמנים על המערכות באמצעות סימולציות ומקפידים על הנהלים”.

“גם תוך כדי המלחמה היו הרבה אירועים מבצעיים שלקחנו בהם חלק משמעותי. אני גאה להגיד שמה שקרה בזמן אמת היה קרוב מאוד לתרגולים שביצענו”, הוא מציין, “נתחקר גם את הפעילות הזאת כדי להשתפר וללמוד. אנחנו נשארים כמובן דרוכים וממוקדים במטרה, ונמשיך במשימה שלנו – להגן על אזרחי ישראל”.