השלישיה הבלתי אפשרית שמנהלת את המלחמה בישראל מתקשה לתפקד בצורה יעילה. הערב דווח על עימותים בין חברי הקבינט המצומצם ברקע חוסר ההצלחה להגיע לעסקה להשבת החטופים מידי חמאס, חברי המחנה הממלכתי בני גנץ וגדי אייזנקוט אינם מרוצים מתפקודו של נתניהו בנושא. גם ניהול המתיחות מול ממשל ביידן מעורר ביקורת קשה מצד שני הרמטכ”לים בדימוס.
על פי הדיווח של מיכאל שמש בכאן 11 מפי גורמים בכירים בקואליציה, אם בימים הקרובים לא תהיה התקדמות בנוגע לעסקת החטופים ממשלת החירום עשויה להתפרק עם פרישת המחנה הממלכתי.
שלושת האנשים המסוכסכים ביניהם באופן עמוק ביותר הם אלה שנדרשים בימים אלה באחת המלחמות הגורליות ביותר של המדינה לקבל את ההחלטות יחד.
“חוסר האמון בין שלושת האנשים האלה כל כך ברור וכל כך משמעותי”, אמר האלוף (במיל’) גיורא איילנד, לשעבר ראש המל”ל לוול סטריט ג’ורנל.
בכתבה שפורסמה בעיתון האמריקני נטען כי ראש הממשלה נתניהו שמחזיק בוותק הארוך ביותר בתפקיד מקום המדינה, מנסה לנהל את המלחמה בעזה בעצמו, בעוד גלנט וגנץ נראים מנסים כל העת לשנות את ההחלטות של נתניהו.
בני גנץ שעסק בשנים האחרונות באופן רציף בניסיון להדיח את נתניהו מתפקידו, התייצב אך לאחרונה ואמר בהצהרה לתקשורת כי יש להקדים את הבחירות לתאריך שהחליט בעצמו ללא התייעצות. בנוסף בכל הזדמנות שרק אפשר מנצל גנץ את הצהרותיו כדי להכפיש את ראש הממשלה ולשדר לציבור כביכול הוא ששומר על נתניהו שלא ינהג על פי השיקולים הפוליטיים שלו.
יואב גלנט שמכהן בתפקיד שר הביטחון מייצג קו ניצי יותר, בתחילת המלחמה תמך במתקפת מנע נגד חיזבאללה בלבנון, אולם על פי הדיווח של הוול סטריט ג’ורנל הוא להוט ליישר קו בכל עניין עם האמריקנים.
בחלק מהמקרים החליט נתניהו לבדו ללא התייעצות עם גנץ וגלנט, גם בנוגע לסיוע ההומניטרי ניסה לקדם מינוי אישי שלו שידווח לו ישירות על הנעשה בנדון.
“קשה מאוד לראש הממשלה לגרום לצבא לעשות מה שהוא רוצה אם שר הביטחון לא מתיישר איתו”, אמר אמיר אביבי, מייסד הביטחוניסטים. “חוסר התיאום הזה מקשה מאוד מאוד על נתניהו”.
שלושת קברניטי המדינה בימים אלו הינם יריבים שנים ארוכות. גנץ התמודד מול נתניהו בחמש מערכות בחירות וכשל בהחלפתו. היריבות של גלנט ונתניהו היא מן המפורסמות, כאשר לפני כשנה ביקש נתניהו לפטר את שר הביטחון מתפקידו. בעוד גלנט מצדו מאשים את נתניהו בשיחות עם מקורבים כי “המדיניות שלו בעזה לפני המלחמה כשלה”.
גם גנץ וגלנט עצמם מסוכסכים שנים רבות. השניים כמעט ולא דיברו האחד עם השני עד שהצטרפו יחד לקבינט המלחמה.
גם בימים אלו מקורבי גנץ מנסים כל העת לשכנע אותו לפרוש מהממשלה ולממש את הפוטנציאל העצום שהוא זוכה בו בסקרים.
גם רפיח עמדה במוקד המחלוקת בין נתניהו לגלנט, בעוד ראש הממשלה מכריז כבר תקופה ארוכה כי ישראל תכבוש את רפיח וצה”ל יתמרן שם קרקעית, שר הביטחון גלנט התנגד לכל פעולה בעיר עצמה ודרש כל העת הסברים אותם יוכל להציג לאמריקנים, כיצד ישראל נערכת למניעת פגיעה באוכלוסיה המקומית ברפיח.
נקודת מחלוקת נוספת בין השלושה הוא הדיון בנוגע ליום שאחרי המלחמה ברצועת עזה, בעוד נתניהו מתנגד בתוקף להכנסת הרשות הפלסטינית לרצועה, ומתמקד בניסיון לייצר שיתופי פעולה עם מנהיגים וכוחות מקומיים שאינם תומכי חמאס. שר הביטחון גלנט סבור כי הרשות הפלסטינית היא החלופה המועדפת על פני חמאס. בשיחות עם מקורביו אמר גלנט כי הוא מעדיף כאוס בעזה העיקר שצה”ל לא ישלוט שם.
בזמן שראש הממשלה הטיל ווטו על יציאת המשלחת לארה”ב לתיאום הפעולה ברפיח בעקבות אי הטלת הווטו באו”ם, גלנט המשיך בפגישותיו בארה”ב, ביקור שלא תואם עם רה”מ.
גם גנץ טס לארה”ב חרף התנגדותו של ראש הממשלה, בוושינגטון התקבל גנץ בכבוד על ידי ממשל ביידן שניסה להעביר מסר לבנימין נתניהו כי הם אינם מרוצים מהתפקוד שלו.
גם בנוגע לדרך הנכונה להגיע לעסקה עם החמאס ולשחרר את החטופים חלוקים שלושת המנהיגים בחריפות. בעוד גנץ קורא בכל הזדמנות להגיע לעסקה עם חמאס כמעט בכל מחיר, גנלט ונתניהו חזרו שוב ושוב על עמדתם כי רק לחץ צבאי אמתי יביא לשחרורם של החטופים המוחזקים בידי חמאס.
היריבות האישית בין גלנט לגנץ מתחילה לפני יותר מעשור, כאשר סוכלה מועמדותו של גלנט לתפקיד הרמטכ”ל בשנת 2010 בגלל פרסומים שונים. ומי שהחליף אותו וזכה מן ההפקר בתפקיד הנחשק היה בני גנץ שמאוחר יותר עשה שימוש פוליטי בניסיונו בצה”ל תוך שהוא מקים מפלגה ומנסה להחליף את נתניהו.
היריבות של גנץ ונתניהו החריפה עוד כאשר לאחר שהצטרף לממשלת אחדות תוך הסכם חתום שבחלוף תקופה יחליף את נתניהו בתפקידו, ההסכם בסופו של דבר לא קוים וכעבור שנה מכינונה הממשלה התפרקה וגנץ לא זכה לשבת יום אחד על כס ראש הממשלה.
פיטוריו של גלנט בעיצומם של ימי המחאה נגד הרפורמה המשפטית, פיטורים שלא יצאו לפועל בסופו של דבר בעקבות המחאות הסוערות, העלו לרף חדש את היריבות בין ראש הממשלה לגלנט.
עם תחילת המלחמה ניסו השלושה להניח בצד את השיקולים האישיים ולעבוד יחד עבור המדינה, אלא שעד מהרה החלו לצוץ החיכוכים בין השלושה. גם לחיצות הידיים וההצהרות המשותפות לא הועילו לחפות על היריבות המבעבעת בין השלושה. ואכן אחרי תקופה בה יצאו לתקשורת יחד נוהג זה חלד מלהתקיים.
מן הראוי לציין כי קדם לכך מקרה בו בני גנץ עמד בהצהרה משותפת יחד עם ראש הממשלה וגלנט ונזף בנתניהו משל היה הגננת שלו.
כיום המצב הוא שנתניהו ניצב בחזית מול ביידן ולחציו בעוד גלנט מתחזק קשרים הדוקים עם שר ההגנה של ארה”ב לויד אוסטין, תוך יישור קו ברור עם דרישות האמריקנים. סביבתו של גלנט נוהגים להתבדח ולומר כי שר הביטחון מתקשה להירדם בלילה בלי סיפור טוב לפני השינה מאוסטין.
וכך זה נמשך שלושה בני אדם לכל אחד מטרה אחרת, יריבות עמוקה עם שני שותפיו במשך שנים, אולי זו הסיבה האמתית לדשדוש בעזה ובלבנון. במקום שיעמדו שלושתם יחד איתנים מול הלחצים מבחוץ, עוסקים השלושה בחשבונות אישיים ואיומים פוליטיים.
ומי האחראי על כולם?? מי רוצה בכך (עדיין..?)
ראש הממשלה