נירית קורנפלד, האחות של הקיבוץ, שניצלה ב-7 באוקטובר, אמרה בתגובה לכאן רשת ב’ כי היא “שמחה שצה”ל הודה שהופקרנו, אבל התחקיר נשמע כמו תירוצים”. לדבריה, “צה”ל נתן לנו דוגמאות לכך שהיה כוח שנכנס ב-09:30, הם נלחמו, אבל בגלל שהם היו כוח מאוד קטן, הם נפצעו והיו צריכים להיחלץ לאחור, במקום לקחת אזרחים פצועים איתם גם. היה כוח, רואים במצלמות, שממש נכנס פנימה, ראה שזה גדול עליו ויצא החוצה בלי אישור”.
בריאיון לכאן רשת ב אמרה: “בשעה 11:00, לידנו, 20 מטר מאיתנו, בתוך גן משחקים בקיבוץ, עבר מעלינו מסוק. שחר צמח, שהוא מכיתת כוננות נלחם, הוא ביקש מהמסוק ‘בבקשה תירו על גן המשחקים, יש שם 50-40 מחבלים’. הטייס אמר לו: ‘אני לא יכול, אין לי פקודה כזאת'”.
“נכנסו הרבה צוותים קטנים”, היא הסבירה. “אבל לצערי הצוותים הקטנים לא הצליחו לעשות את העבודה, כי היו לנו המוני מחבלים בקיבוץ והכל לקח המון המון זמן”.
קורנפלד שיחזרה כיצד הוזנקה למרפאת שיניים שהפכה למוצב קדמי של ממש, וגם בה נערך טבח. “מ-7:00 בבוקר התחלנו לטפל בפצועים שהגיעו אלינו מהכיתת כוננות ועד 13:30”, סיפרה. “זעקנו לעזרה כל השעות האלה, שיש לנו פצועים קשה שחייבים פינוי מיידי כי כנראה לא ישרדו. היה זעקות לעזרה גם מאנשי הקיבוץ, מהאזרחים שהיו בתוך הבתים שלהם, בתוך הממ”דים. שחר צמח ואיתן חדד, מהכיתת כוננות, נשארו ושמרו עלינו. הם חיסלו מחבלים והם הרגו אותם. כל מחבל שהתקרב, על אופנוע, ברכבים, הם פשוט חיסלו אותו”.
אז, המשיכה קורנפלד, “לצערי, ב-13:30 נגמרה להם התחמושת והם נכנסו פנימה להתחבא איתנו. ב-13:50 הגיעו המחבלים והתחילו לזרוק רימונים ולירות בפנים. הם פגעו בצוות שהיה איתי, עמית מן הפרמדיקית, וד”ר דניאל לוי הרופא, באיתן ובשחר. יאיר, עוד ניצול, התחבא מתחת לכיור במטבח ואני התחבאתי בתא השירותים”.
“המחבלים היו שעתיים במרפאה”, הוסיפה. “הם הסתובבו שם, פתחו כל דלת אפשרית ושברו את כל מרפאת השיניים. הם הגיעו אל הדלת של השירותים. שמעתי את המחבל נושם מחוץ לדלת, הייתי בטוחה שזהו, אני הולכת למות. עצמתי את העיניים, נפרדתי מהמשפחה שלי, ובמזל גדול, הוא פשוט הסתובב והלך. הם פשוט לא פתחו את הדלת של תא שירותים. ככה ניצלתי.
לבסוף, סיפרה, “אחרי שעתיים של פחד מוות מאוד מאוד גדול, ששמעתי דיבורים בערבית. פתאום שמעתי דיבורים בעברית, שמעתי ‘צה”ל, 890, יש פה מישהו?’. בהתחלה לא האמנתי. זה היה נשמע לי כמו פנטזיה. שמעתי עוד פעם ‘צה”ל, 890, יש פה מישהו?’. אמרתי ‘טוב, זה הסיכוי שלי לצאת’. יצאתי מהשירותים, הרמתי ידיים, צעקתי להם ‘אני אזרחית, אני אזרחית, בבקשה אל תירו’, וככה הם הגיעו והוציאו אותנו מהחלון האחורי”.
“אם לא תהיה הבטחה אמיתית מהממשלה והצבא שנוכל לחיות בלי שהילדים שלנו צריכים לחשוש ממחבלים, בלי שאיזו מנהרה תבוא מלמטה – לא נחזור לבארי”, קבעה קורנפלד. “מי שלא היה שם ב-7 באוקטובר, לא מבין מה היה שם. נקודה. והם לא היו שם”.
מסקנה: אין עוד מלבדו. רק ה’.
מזעזע
עצובב
תמיד אמרו שצה”ל הוא הצבא הכי חזק במזה”ת, כנראה התכוונו לאמירה המטופשת ש’איפוק זה כח’…
אין לנו יכולת בכלל להבין את התחושות שהיו להם באותן שעות…
אין ספק שמתוכנן הופקרנו. אני הולכת כל יום לישון ומתעוררת עם התחושה הזו.
לקרוא ולבכות, פשוט לבכות. את גיבורה ותודה לה’ ששמר עליך!