הכוחות המתמרנים בעזה פועלים בסנכרון מלא כבר תקופה ארוכה. לצד חיל האוויר, זרוע הים, כוחות החי”ר, ההנדסה והשריון, כמעט בלתי אפשרי להתקדם בלי רוכב שמים – הלוחמים והלוחמות שאמונים על ליווי הכוח מהשמיים, זיהוי איומים והכוונת התקיפה המתאימה בזמן אמת.
“הצוות שלי ואני חברנו לצק”ח גבעתי ממש מהכניסה הראשונה למרחב רפיח”, פותחת סג”ם ע’, מפק”צית ברוכ”ש, “אנחנו איתם בתוך הרצועה כבר חודשיים בערך, והשילוב הזה מוכיח את עצמו שוב ושוב – כל היתקלות מחדש”.
כשמדובר בסגירות מעגל בשטח, כפי שהיא מדגישה, אין זמן לבזבז, וכל רגע הוא קריטי: “זה עניין של שניות, לכן, אנחנו תמיד בהאזנה שקטה. לא חסרים מקרים בהם גילינו אויב מרחק מטרים בודדים מכוחות צה”ל, התרענו במהירות והובלנו את חיסולו”.
אך לעומת האירועים המתפרצים והמהירים, יש מקרה מרפיח, אחד מעט שונה, שזכור לה במיוחד. “הכוחות הכינו את השטח לפני הכניסה ווידאו שאין שם איומים, ולמרות זאת, כשהתחילו לפעול באזור, זיהינו פחות מ-100 מטר מהם שני חשודים”, משחזרת המפק”צית, “מהר מאוד הבנו שהם מחבלים והתחלנו לעקוב אחריהם. התרענו למג”ד בקשר והכוונו את הטנקים אל עבר האיתור”.
“הם ירו 3 פגזים על האיתור והיינו בטוחים שהוא נוטרל, אבל השניים יצאו משם והמשיכו להתקדם”, סג”ם ע’ ממשיכה, “עקבנו אחריהם עוד שעה נוספת והכוונו ‘זיק’ שחיסל אותם”.
הפעילות הבלתי פוסקת והעירנות המתמדת אומנם מאתגרות, אבל היא מעידה שבסופו של יום, תחושת המשמעות – היא זו שגוברת על הכול: “כשהמג”ד עולה בקשר ואומר שעשינו עבודה טובה ושהוא גאה בנו, זה מה שמחזיק אותנו. אנחנו יודעות שאנחנו כאן למען מטרה גדולה יותר מהקשיים הקטנים שלנו”.
