1.
מדברים ומכחישים:
הצצה קלה לתאוריה האפשרית מאחורי שרשרת ההכחשות החריגה
אנשי הדוברות בלשכת ראש הממשלה, עבדו השבוע שעות נוספות ולא רק בדברור השוטף של פעילות של ראה”מ, אלא בעיקר בהתנצלויות, בהסברים ובהבהרות, וזאת באופן חריג ודי יוצא דופן.
קשה היה שלא לשים לב לכך, שלא זכור עוד שבוע כזה, בו כמעט בכל יום פרסמה לשכת ראש הממשלה הודעת הכחשה למשהו שפורסם בתקשורת ולפעמים גם יותר מפעם ביום. נדמה היה שלשכת ראה”מ נכנסה לכוננות בלימה לדחות שורה של דיווחים שהתפרסמו בכלי התקשורת או התרחשויות בישראל בכלל.
זה התחיל ביום שני בבוקר, כשבן גביר שחרר את האמירה הפרובוקטיבית לפיה אם זה תלוי בו, הוא יבנה בית כנסת על הר הבית. מעבר לסערה הטבעית שהתחוללה בעקבות אמירה כזאת, התפרסמה ההבהרה המתבקשת מלשכת ראה”מ לפיה לא מדובר בשינוי מדיניות וכי “אין שום שינוי בסטטוס-קוו בהר הבית”.
ביום שלישי שוב פרסמה לשכת ראה”מ הכחשה לדיווח שפורסם בחדשות 12, שם נטען כי נתניהו אמר לבני משפחות חטופים שהוא מתכוון להתעקש על השליטה הישראלית בציר פילדלפי, וכששאלו אותו מדוע הם שמעו מגלנט מסרים קצת אחרים, הוא השיב כי “עמדת מערכת הביטחון לא מעניינת אותי”. דוברי ראה”מ מיהרו להבהיר, כי “בניגוד לציטוט השקרי שהופיע בחדשות 12, ראש הממשלה נתניהו לא אמר בפגישה עם המשפחות, כי ‘עמדת מערכת הביטחון לא מעניינת’ אותו בנושא פילדלפי. ראש הממשלה אמר כי הצורך בהחזקה מתמדת של ציר פילדלפי הוא ביטחוני – אך גם צורך מדיני עליון. ראש הממשלה הבהיר כי אם ישראל תיסוג מציר פילדלפי כעת, הלחץ למנוע את כיבושו מחדש יהיה עצום, ויעמיד בסימן שאלה גדול את יכולתנו לחזור לשם”.
באותו ערב נאלצו דוברי ראה”מ להכחיש גם דיווח לפיו המדינה תממן סיורים בהר הבית, זאת ביוזמת שרי עוצמה יהודית, כהמשך ישיר ומסוכן למגמה שמנסה בן גביר לקדם. בלשכה הבהירו, כי “המל”ל לא אישר ולא התבקש לאשר את סיורי משרד המורשת בהר הבית. כל פרסום בנוגע למעורבות של המל”ל בנושא משולל כל יסוד”.
וזה עדיין לא נגמר. ביום רביעי דווח בחדשות 13, כי במסגרת השיחות הנמשכות בקהיר ובדוחא בניסיון לגבש איזושהי עסקה מכל סוג שהוא, אם לא מול חמאס אז לפחות בין ארה”ב לישראל ומצרים, סוכם גם שישראל תאפשר הפוגה באש בעזה לצורך הכנסת חיסוני הפוליו לילדי עזה. בלשכת ראה”מ מיהרו להכחיש גם את הדיווח הזה, ולהבהיר כי “הדיווח שקרי. לא מדובר בהפוגת אש לצורך מתן חיסוני פוליו, אלא אך ורק בהקצאת מקומות מסוימים ברצועה. כמו כן, הדבר הוצג בקבינט, וקיבל את תמיכת גורמי המקצוע”.
ושוב באותו יום, דווח בחדשות כאן 11, כי נתניהו התייחס בשיחות סגורות לסערה המתחוללת סביב הטקסים הממלכתיים למלאת שנה למלחמה, וצוטט כאומר כי “אין לי שליטה על מירי רגב. אני חושב שהיא עושה טעות בכל הנושא הזה. אני לא מבין אותה, אבל אין עם מי לדבר, היא עושה מה שהיא רוצה”. לשכת ראש הממשלה מיהרה כמובן להכחיש, ולהבהיר כי “ראש הממשלה נתניהו לא אמר את הדברים שיוחסו לו על השרה רגב בעניין הטקס הממלכתי לציון אירועי השבעה באוקטובר. ראש הממשלה מעריך את עבודת השרה, שמזה עשור מובילה את הטקסים הממלכתיים”.
ההכחשה האחרונה שהספיקה להתפרסם בטרם ייסגר מדור זה לדפוס, היתה לאחר שלפיד העיד ב”וועדת החקירה האזרחית”, וטען כי גם הוא כראש אופוזיציה וגם הדרג המדיני קיבלו מראש את כל ההתרעות והאזהרות המודיעיניות לפני פרוץ המלחמה. לשכת ראה”מ מיהרה להגיב, כי “לפיד שוב משקר. ראש הממשלה נתניהו לא קיבל שום התרעה למלחמה בעזה – לא חודש לפני ואפילו לא שעה לפני ה-7 באוקטובר. ההפך הוא הנכון והפרוטוקולים מוכיחים זאת. לפיד שהכניס את הפועלים מעזה ונתן גז בחינם לנסראללה תוך הבטחה שהדבר ימנע מלחמה, הוא האחרון שיכול להטיף מוסר בענייני ביטחון”.
נכון לשעת כתיבת השורות זו ההכחשה האחרונה שנשמעה, אבל סביר להניח שהשבוע עוד לא נגמר. כעת גם מי שלא מצוי בנבכי האקטואליה מבין כי מדובר במשהו חריג, מעולם לא נשמעו כל כך הרבה הכחשות והבהרות בשבוע אחד, אז מה עובר על לשכת ראה”מ, או חמור מכך – מה עובר על ראש הממשלה עצמו?
התחושה הראשונה המתקבלת היא שנתניהו לכאורה איבד לחלוטין שליטה על הנעשה בקואליציה וגם על הנעשה בשיחות המדינות בקטאר ובקהיר, שם ארצות הברית מכתיבה את הטון ומובילה את המהלכים לפי איך שנוח לה. אבל מדובר בתחושה בלבד ובוודאי שקשה להבין האם בכלל יש חוט מקשר בין כל ההכחשות וההבהרות שיצאו כמו ממחולל אוטומטי.
מה שכן אפשר ללמוד מהתופעה החריגה, זה הצצה אפשרית לאופן בו מתנהלים מגעים בחדרים הסגורים בין בעלי אינטרסים שונים. קשה לדעת מה באמת עומד מאחורי כל ההכחשות והיכן נמצאת האמת. אבל כשאין שום הסבר הגיוני לשבוע כזה בו עסקו הדוברים בעיקר בהכחשות והבהרות, אפשר גם להפסיק להיות תמימים ולהתחיל לקבל כל דבר בערבון מוגבל. כשמישהו מוציא לתקשורת דיווח או ספין כלשהו, בדרך כלל יש לו מטרה מאוד ברורה וכך גם להכחשה הנשמעת בעקבותיה.
ניקח למשל את ההכחשה שיצאה על ההפוגה לצורך הכנסת חיסוני הפוליו. בימים הללו כשהשיחות לעסקת חטופים מתנהלות מתוך הכרח מוחלט שארה”ב כופה על ישראל, אפשר רק לתאר לעצמנו מה קורה שם בחדרים הסגורים.
יתכן שישראל נותנת הסכמה עקרונית לוויתורים כאלה ואחרים, ועומדת על שלה בנושאים עקרוניים יותר. הבעיה היא שאין דמיון בין האופן בו מתקבלות החלטות ענייניות לבין האופן בו הן מצטיירות בתקשורת. לכן יכול להיות מצב בו הצדדים מסכמים על קווים כלליים של הסכם, ולאחר מכן מסכמים על האופן בו כל אחד יציג את הדברים בפני הקהל הביתי שלו.
אם ישראל נוצרת את האש לצורך הכנסת חיסונים, זה נראה רע מאוד בעיניים ישראליות. אבל המהלך הכרחי כי אי אפשר לעשות זאת תחת אש ואי אפשר להימנע מהמהלך בלי לעצבן מדי את הבית הלבן. מה עושים? פשוט מאוד. מסכמים על הפוגה חלקית באש, כפי מה שדרוש ברמה הטכנית, ומפרסמים הכחשה נמרצת בכלי התקשורת בה נאמר באופן ברור כיצד ישראל עומדת על עקרונותיה. האם מדובר בשקרים? מישהו עובד עלינו? לא בהכרח, לפעמים מדובר בסך הכל בהצגת הדברים באופן שונה, כשהכל ידוע ומסוכם מראש: מה יעשו בפועל ומה כל אחד יגיד ויספר לקהל שלו בבית.
לגבי שאר הנושאים שהוכחשו השבוע, קצת יותר קשה לבנות תאוריה מה בדיוק היה שם, אבל יש כאן פרט המלמד על הכלל. שום הכחשה אינה תמימה בדיוק כמו שהספין המקורי המוכחש אינו תמים והוא יצא לתקשורת בכוונת מכוון. לקורא הרגיל מהשורה נותר רק לנחש לבד ולנסות להשתמש ביצירתיות שלו כדי לקלוט מה קורה במערכות המודיעין, מה קורה בשורות הליכוד ומי מפרנס את מהדורות התקשורת בספינים מספינים שונים.
2.
השומר לא אחי:
למה נטפל הממשל האמריקני לארגון הפרטי הפועל ביו”ש
הודעה חריגה נוספת שהתקבלה השבוע ממכבש הדפוס הווירטואלי של דוברות לשכת ראה”מ, עוררה תאוריה אפשרית נוספת על האופן בו מפעילה ארצות הברית את מכבש הלחצים על ישראל.את ההודעה יוצאת הדופן פרסמה לשכת נתניהו אחרי דיווח שהתפרסם בחדשות וואלה, שם נטען כי הבית הלבן שוקל לנקוט סנקציות כלכליות נגד ארגון “השומר יו”ש” ונגד קצין הביטחון של היישוב יצהר, וזאת בשל הסיוע שהם מעניקים למה שמכונה אלימות מתנחלים ביהודה ושומרון.
ארגון השומר יו”ש שתפקידו לשמור על מאחזים וחוות חקלאיות של מתיישבים, נתפס בעיני ארה”ב כחלק מפעילות נוער הגבעות, אחרי עדויות שהצטברו על כך שאנשי הארגון סייעו להם בהקמת מאחזים ושמירה עליהם. אמריקה לא מאשימה את הארגון עצמו בפעילות מסוכנת כלשהי, אלא בסיוע למה שעושים נערי הגבעות ולאלה שכבר זכו לסנקציות מצד ארה”ב ואירופה בחודשים האחרונים.
באופן חריג פרסמה לשכת ראש הממשלה הודעה חריפה, בה נאמר כי “ישראל רואה בחומרה רבה הטלת עיצומים על אזרחי ישראל. הנושא נמצא בדיון נוקב עם ארצות-הברית”. ההודעה המכוונת ישירות נגד הבית הלבן אינה שגרתית ובוודאי שלא בימים כאלה.
אחת התאוריות האפשריות להסביר את מה שהתרחש כאן, היא שמישהו בבית הלבן החליט להשיג מישראל את כל הוויתורים האפשריים בחדרי המשא ומתן בדוחא ובקהיר. אבל אם כל הלחץ יופנה לשיחות הללו, נתניהו יידע יפה מאוד לעמוד על שלו ולא להתפשר בנושא המעברים או הפסקת המלחמה כפי שחמאס דורש.
מה עושים במצב כזה? פשוט מאוד. מרחיבים את זירת ההתגוששות הטרנס אטלנטית לזירות נוספות. ארה”ב שנעזרת אולי ביועצים מהשמאל הרדיקלי בישראל, מוצאת זירה נחמדה להתגדר בה, על הגבעות המוריקות במזרחה של ארץ ישראל. הממשל האמריקני אולי בכוונת מכוון, מייצר מלחמה חדשה בנקודה שתרגיז מאוד את נתניהו, שגם כך חושש מהקולות הרבים ביו”ש הנוהרים לבן גביר ואולי בורחים מהליכוד.
אם אמריקה תכפה על נתניהו עימות דיפלומטי חדש גם בנושא הזה, נתניהו ימצא את עצמו מנהל כמה זירות במקביל מול הבית הלבן. במצב כזה הוא יצטרך לבחור את המלחמות שלו ולהחליט איפה הוא נלחם והיכן הוא מוותר. הרי אי אפשר לנצח את הממשל האמריקני בכל הזירות, באחד המקומות הוא יצטרך להתפשר.
ואז יקרה אחת מהשתיים: או שנתניהו יתעקש על העקרונות בעזה ובפילדלפי, ואז כפועל יוצא הוא יוותר לארה”ב על הנעשה ביו”ש ובכך יפקיר כביכול את המצביעים המתוסכלים לחסדיו של בן גביר, או שהוא ישמור על הציבור הימני בהתיישבות ובמקום זאת יסכים לאי אלו פשרות בעסקת חטופים והפסקת אש בעזה. זה המצב אליו ארה”ב חותרת וזה המוקש שהיא מכינה לישראל.
יתכן שנתניהו מצידו מבין זאת ולכן כבר הכין מראש ארסנל של אינטרסים בתוך הזירה העזתית עצמה, יתכן שכל נושא פילדלפי יכול היה להיות מלכתחילה נתון לפשרה – אבל הוא לא רצה להציג זאת מראש בצורה כזאת, כדי שהוא לא יצטרך להתפשר בסעיפים כמו מספר חטופים שישוחררו או בסעיף התחייבות להפסקת מלחמה. לכן גם הוא הוסיף לתבשיל את תבליני הפילדלפי והרפיח, וכשארה”ב תלחץ אותו ותאלץ אותו להתעקש על שלומם של מתיישבי יו”ש, הוא יסכים לוותר על העיזים שהוא עצמו דחף למו”מ כמו פילדלפי ורפיח, ובכך לשמור גם על ההתיישבות וגם על האינטרסים האמיתיים של הפסקת מלחמה ומספר חטופים ומחבלים שישתחררו.
מדובר כאמור בתאוריה בלבד, אבל היא הגיונית בהחלט בהכירנו את מלחמת המוחות המתנהלת בין נתניהו לכוורת הדמוקרטית השולטת בבית הלבן. ההתפתחויות בשבועות הקרובים ילמדו להיכן נושבת הרוח אבל בינתיים נראה שמתיישבי יו”ש נתפסו כבני ערובה במובן מסוים למען האינטרס האמריקני בעזה.
3.
פקידים ויחידים:
הטרור ביו”ש אימץ את השיטה שישראל והמערב המציאו בעזה
השבוע החלה מערכת הביטחון במבצע פתע נרחב, הגדול ביותר מאז חומת מגן, לטיפול בקיני הצרעות של הטרור ביהודה ושומרון ובעיקר בחלק הצפוני, מפאתי ג’נין המסוכנת בואכה בקעת הירדן.
בשונה מתקופת האינתיפאדה השניה האיומה, שהסתיימה בחסדי שמים במבצע “חומת מגן”, כיום כמעט ואין ביו”ש מצב בו קודקודים בארגון טרור לוקחים נערים צעירים, מממנים אותם ומאמנים אותם, מציידים אותם בכלי נשק ומשגרים אותם לעשות פיגוע. בעבר זה התנהל כך אבל היום זה לא קיים.
התארגנות הטרור היום בנויה מצעירים מוסתים ומשולהבים בעיקר מהרשתות החברתיות, בניהול מרחוק ובעידוד ישיר של איראן. הם משיגים לעצמם נשק בכספם האישי ואז מתחברים יחד להתארגנות בה אחד משלהב את השני. איראן וארגוני הטרור תומכים בהם מרחוק ומאוד נוח להם להסתתר מאחורי ההתארגנויות הקטנות הללו כדי להרחיק מעליהם תגובה ישראלית ישירה.
את הפטנט הזה למדו ארגוני הטרור מהנעשה בעזה. לאורך כל שנות הקונספציה, ישראל וקטאר סיפרו לעולם שהכסף המוכנס לעזה אינו הולך לטרור אלא ל”פקידי חמאס”, כשהמסר הוא שהכסף הולך לאזרחים, לכאורה אנשים ישרים ותמימים שבאים בבוקר לעבודה במשרד ורוצים לפרנס רק את ילדיהם. השקר הזה החזיק מעמד יפה מאוד כל השנים עד שהתנפץ בשמחת תורה תשפ”ד.
רק באותו בוקר, העולם שאל את עצמו את השאלה הכל כך פשוטה והכל כך מתבקשת, שזה פשע שהיא לא נשאלה עד היום: מה זאת אומרת “פקידי חמאס”? הם באים בבוקר למשרד ועובדים, אבל עובדים במה? בגידול בננות? בהייטק? הם עובדים בחברה ששמה שלטון חמאס, שהמוצר שהיא מייצרת ומייצאת לעולם הוא טרור, זה המודל העיסקי שלה. ה”פקידים” הללו הם פקידי טרור לכל דבר וענין.
כלומר, ישראל וקטאר הכניסו כסף לעזה שהלך כל כולו לידי הטרור, אבל עם עטיפה של שקר עצמי כאילו זה סיוע אזרחי. ביו”ש הפנימו כבר מזמן את הפטנט ועשו משהו דומה. וכך לפני כמה שנים קיבלנו המצאה חדשה: טרור יחידים. גם כאן מדובר במותג קריאייטיבי שנועד לכסות על מציאות שאף אחד לא רוצה להביט לה בעיניים.
הטרור ביו”ש מאז ומעולם נעשה בידי ארגונים ובמיוחד בידי איראן. אבל כל זמן שזה רשמי, הרי שיש עקבות שישראל יכולה ללכת בהן ולהגיע לקודקודים. מה עושים? הופכים את כולם לפקידים, לאזרחים תמימים, ליחידים, וכך העולם המערבי הנאיבי עומד ומגלגל עיניים בצדקנות: וכי איך תפגעו סתם באזרחים חפים מפשע?
לדעת כל המומחים, המבצע שהתחיל השבוע הוא עוד פלסטר קטן על פציעה מדממת ענקית. זה לא באמת יעזור אלא רק ידחה קצת את הקץ. והקץ יגיע לא רק בפעולה צבאית
אלא קודם כל מדינית, בהפסקת השקר. קודם כל צריך להפסיק להשתמש במילים שהסאבטקסט המסוכן שלהן הוא שיש טרור ויש יחידים. לטרור יש כתובת ויש אבא ואמא, כולם יודעים זאת אבל מסרבים להודות בכך. ועד שזה יקרה, מבצע “מחנות קיץ” בוודאי לא יהיה האחרון.
הטור פורסם במוסף ‘יתד השבוע’ מבית יתד נאמן
לתגובות: [email protected]
