הפרשן הפוליטי עמית סגל כותב בטורו המתפרסם היום (שישי) בעיתון ידיעות אחרונות כי ראש הממשלה לא אומר את האמת לגבי רצועת עזה. ליתר דיוק: הוא אומר אותה, אבל באופן עמום, לא בסאונד בייט קליט, סמלו המסחרי. והאמת היא כזו: ככל שזה תלוי בנתניהו, ישראל מתכננת להישאר בעזה בדור הקרוב.
לפי עמית סגל, לאחר כישלונו הנורא של הניסוי בן 19 השנים של הסתמכות על סנסורים וחומות במקום אחיזה בשטח, חוזרים כעת לניסוי ישן אחר, שנערך בין 1967 ל־2005: בסיסי צבא בין עזה ורפיח. מי שמתמקד בטקטיקה של ציר פילדלפי כן־או־לא או במיקרו טקטיקה של תעלות בציר נצרים כתחליף לכוחות צה”ל מחמיץ את הסוגיה הרחבה. לנוכחות הזו בדיוק נתניהו מתכוון כאשר הוא מדבר על שליטה צבאית ישראלית ושליטה אזרחית “של גורמים אחרים”. בגלל זה סוללים כעת אוטוסטרדה דו מסלולית בפילדלפי, בגלל זה מתמקמות חטיבות שלמות היכן שהיו פעם רפיח ים, נצרים, אלי סיני, ניסנית ודוגית.
אין זה אומר שלא תהיה עסקה, היא יכולה להתבצע כהפוגה, נסיגה זמנית, שיפור עמדות לאחור לתקופה מסוימת. אבל המו”מ רק מדגיש עד כמה ישראל מתנגדת לנסיגה כוללת מהרצועה. נותרה השאלה הקטנה, הזניחה, של שלטון על שני מיליון פלסטינים (בהנחה שהמספר אינו מנופח, ויש חשד כזה). אפשרות אחרת היא שיהיו פחות משני מיליון: לפתוח מעבר חלופי לרפיח ולאפשר הגירה מעזה, דרך הים או האוויר. סקרי המנהל האזרחי וחשבונות הטלגרם והאיקס של תושבי הרצועה מעידים על רצון אדיר לעזוב. שתי האפשרויות לא כל כך ריאליות בעתיד הנראה לעין.
הפרשן מוסיף ב’ידיעות אחרונות’ כי הניסיון הישראלי של שהיה צבאית ללא נוכחות אזרחית אינו מעודד. לכן נסוגה ישראל מרצועת הביטחון בלבנון ב־2000, ולכן עזבה את ציר פילדלפי אחרי פינוי ההתנחלויות מרצועת עזה ב־2005. החשדנים משמאל יתהו אם זה אינו מבוא להקמת גוש קטיף, במיוחד כשחצי קואליציה הגיעה לכנס בחורף בעד חידוש ההתנחלות בעזה. תנוח דעתם, גוש קטיף לא ישוב. סביר יותר שבממשל אמריקני אוהד יותר תהיה אולי הסכמה שבשתיקה להקמת היאחזויות נח”ל בפרימטר הצפוני, סמוך לאשקלון, אזור שפינויו היה תמוה עוד ב־2005. השר שיקלי הציע לכך שם: “רועה יורה”.
לסיום כותב עמית סגל: כיוון שכל זה שייך לעתיד רחוק יותר, אם בכלל, יש שאלה דוחקת יותר: צפון רצועת עזה. שרים בממשלה לוחצים על נתניהו להורות על פינוי כולל ומוחלט של עזה סיטי מאחרוני תושביה, בין מאה למאתיים אלף. ההצדקה הביטחונית היא הסרת האיום על ציר נצרים מצפון. ההצדקה האמיתית היא הזעזוע והייאוש שהדבר יזרע בדעת הקהל הפלסטינית, כשעזה תיפול.
