ארגון הטרור חיזבאללה מתקפל: “מלחמה נרחבת מוקפאת עד להודעה החדשה”

“מלחמה נרחבת מוקפאת עד להודעה החדשה” – זו הכותרת שהתפרסמה הבוקר (שישי) במאמר בעיתון הלבנוני אל-אח’באר שמזוהה עם חיזבאללה. האם מדובר באיתות ראשון כי ארגון הטרור מתקפל? פרשנים ישראליים סבורים כי התשובה חיובית. לפניכם תרגום המאמר המלא:

נאומו של מזכ”ל חיזבאללה, חסן נסראללה, עדיין נתון לפרשנות באשר להשפעתו על מהלך המצב הצבאי בדרום. התפתחויות בגדה המערבית משקפות אווירה נוספת הקשורה למידת הקשר בין התמיכה לגל חדש של הסלמה.

בדיוק כמו הטיסות שנותנות הודעות על דחיית טיסותיהן ללבנון שבוע אחר שבוע, כסימן לרמת הסכנה השולטת באזור, כך הפך מצבה של לבנון עם סיכויי המלחמה הרחבה. אך האם באמת נעצר מסלול מלחמה זו, לאחר גל ההסלמה שעבר בשבוע שעבר? והאם נאומו של נסראללה נתן אות להפוגה מעשית, בהמתנה לפרק נוסף מפרקי המלחמה המתקרבת לשנתה הראשונה?

הצדדים הלבנוניים אינם מחזיקים בתשובה אחידה לשאלה זו, ולפניה לשאלה מדוע פסק האיום במלחמה זו, והאם ההרתעה ההדדית והתגובות שהתרחשו בבוקר יום ראשון שעבר הן שעצרו את מהלכה, או שמא העלאת רמת האיום הייתה מחושבת עד לגבול שכלל גם את גבולות המלחמה הרחבה, בהתאם לנתונים החיצוניים?

אין להמעיט בחומרת ההידרדרות האחרונה שקדמה לתגובת ישראל וחיזבאללה, אך באותה עת הרושם השולט בחוגים דיפלומטיים מערביים היה שאין נטייה למלחמה בעת הזו, במקביל להגברת הפעילות הדיפלומטית המערבית כלפי לבנון וישראל. היה רושם שקדם לשתי התגובות, שהמלחמה לא תתרחש, ומנקודת המבט המערבית, היקף הפעילות האמריקאית באזור בוודאי נתן את אותותיו, כמו כן איראן וחיזבאללה סמכו על מה שניתן להשיג במשא ומתן ובמגעים. זוהי נקודה שניתן לבנות עליה בעתיד, והיא עדיין קיימת למרות סבבי האלימות ההדדיים, כי מה שניתן להשיג במשא ומתן עשוי לא להתממש דרך קרבות צבאיים.

מה שנוצר עד כה הוא שהמלחמה הרחבה תלויה בנקודות תלויות ועומדות שאינן מוגבלות רק לבחירות האמריקאיות, למרות שהן בראש נקודות אלה. ביניהן התמודדות ישראל עם התיק הפלסטיני בכללותו מעזה ועד הגדה המערבית, ולא באופן חלקי, ועם תיק חיזבאללה בלבנון. הכיסוי המקיף משמעותו שישראל מנצלת הזדמנות שנוצרה ממלחמת עזה כדי לשים את ידה על התיק הפלסטיני על כל זירותיו והיבטיו. והיא רואה במלחמת התמיכה מדרום לבנון הזדמנות גם להעביר את המצב בדרום לשלב אחר, מעבר להרגעה זמנית שעשויה לנבוע מכל הסדר זמני.

בשעות האחרונות, לבנון בירכה על הארכת המנדט של הכוחות הבינלאומיים. אולם ההארכה אינה נושאת בחובה כל שינוי חיובי במסלול האירועים בדרום שניתן לבנות עליו בעתיד. היא אפילו לא הצריכה ניהול מאבק סביבה כפי שקרה בשנים האחרונות. ההארכה אינה מסוגלת לעצור את סיכויי המלחמה, וגם אינה מסוגלת לתרגם את מנגנוני החלטה 1701 שהכוחות הבינלאומיים אמורים ליישם.

גם ההיענות לדרישה להגדלת מספר החיילים בדרום אינה יכולה לתרום להרגעת החזית. וכפי שקרה עם התיחום הימי, ההחלטה הפוליטית וההסכמה האזורית-בינלאומית מסוגלות להעביר את החזית בדרום למצב שונה, גם אם באמצעות יחידה קטנה של הצבא הלבנוני ולא דרך הכוח הבינלאומי. אך החידוש הוא חלק מתהליך נורמליזציה של המצב בין לבנון לישראל. אך מה שניתן לצפות לו הוא המצב האחר שאליו יגיע המשא ומתן על הסדרי הביטחון בדרום כאשר יגיע רגע ההסדר. וזה צפוי לעבור את החלטה 1701 על השלכותיה הביטחוניות והפוליטיות. וזה בדיוק מה שישראל וארצות הברית שואפות אליו, וחיזבאללה לא יהיה רחוק מלעבור את החלטה 1701 על השלכותיה הפוליטיות וההחלטות הבינלאומיות הכלולות בה כמו החלטה 1559.

כל זה אינו אומר שהמלחמה הרחבה נשארה מאחורי לבנון והאזור, אך הלקח תמיד ברגעים המתאימים בהם מתרחשת המלחמה או נמנעת. עד כה, המבט אינו מופנה יותר לסבבי המשא ומתן על הפסקת אש, האמריקאים לא לחצו על ישראל לפי מה שדווח על התנהגות ראש המודיעין האמריקאי ויליאם ברנס, ומדינות המפרץ, בעיקר ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, לא התערבו בכוח כי הן במקום מסוים אינן רוצות לתת לקטאר תפקיד מוביל במציאת פתרון למשבר מורכב. והתפקיד המצרי מתנדנד על יותר ממוצא שסומכים עליו בעתיד בראייתו את היחסים עם הכוחות הפלסטיניים. והרחבת ישראל את מעגל האש ליותר מחזית נועדה להעביר מסרים על היכולת הצבאית לפתוח יותר מחזית אחת וניסיון להשקיע עד הגבול האחרון בהעברת העימות עם כל יריביה מרמה אחת לאחרת, יהיה אשר יהיה צורתו, תוך הדגשת כוונתה לאחד את כל הזירות למטרה אחת. ואם האירוע הצבאי בלבנון עדיין מציב גבולות תחת שליטה כי חיזבאללה נתן אות לנורמליזציה של המצב, הבעיה טמונה במה שישראל עלולה לעשות ולהפר שוב את הקווים האדומים, ולצאת מההקשר המתוכנן, פותחת שוב את האפשרות להיכנס לסיכויי מלחמה רחבה.