1.
המלחמה שהציתה את התקווה:
הקרב בין לפיד לשותפיו הטבעיים עשוי להגיש לימין את השלטון על מגש של כסף
בארסנל המילים והמושגים שהפכו להיות חובה בכל מערכת בחירות, נמצא גם צמד המילים באדר–עופר, כינוי לשיטת חישוב ספירת הקולות וחלוקתם למנדטים בין המפלגות אחרי הבחירות.
יוחנן באדר ואברהם עופר היו שני חברי כנסת שיזמו ואישרו בשנות השבעים את שיטת חלוקת המנדטים הנהוגה בישראל על פי מודל ישן שהעתיקו מארה”ב. מדובר בשיטה מתמטית די מסובכת שגם בתוך המערכת הפוליטית קשה למצוא אנשים ששולטים היטב בפרטיה, אבל הרעיון המרכזי שלה הוא חלוקת הקולות בין מפלגות שחתמו הסכם עודפים באופן שהקולות הולכים למפלגה שתוכל להשלים איתם למנדט ולא בהכרח למפלגה שקיבלה את מספר הקולות הגדול ביותר.
סעיף נוסף בחוק הסבוך קובע את שיטת חישוב מספר הקולות למנדט. מבלי להיכנס לפרטים מייגעים, המסקנה שלו היא כי קולות מפלגה שלא עברה אחוז חסימה עדיין באים בחישוב הכולל של מספר הקולות למנדט, והמשמעות היא שהמפלגות הגדולות הן הנהנות העיקריות מקולותיה של מפלגה שלא הצליחה להיכנס לכנסת אך הקולות שהצביעו לה הם קולות כשרים.
ואם נשאל את עצמנו למה הפרטים הטכניים הללו חשובים כל כך בימים הבוערים הללו של ערב בחירות, התשובה לכך ניתנה השבוע כשראינו את מה שהתחולל בגוש השמאל. יאיר לפיד שהביט בקנאה בקשית הנעוצה בציונות הדתית וראשה מגיע לשפתותיו של נתניהו, החליט להעתיק את השיטה ולשתות גם הוא את קולות שותפיו הטבעיים לגוש.
בימים האחרונים שלפני ההליכה לקלפי, הבין לפיד שהוא צריך לנסות ולהגדיל את המפלגה שלו כמה שיותר כדי להגדיל את הסיכוי לקבל אחרי הבחירות את המנדט מהנשיא להקמת ממשלה. אבל כדי שזה יקרה הוא חייב לשאוב קולות ממרצ, מהעבודה וממפלגות נוספות בגוש שלו.
במרצ ובעבודה נכנסו לפאניקה והבינו כי אם לפיד ימשיך לדאוג לעצמו, הוא עלול להוריד אותן מתחת לאחוז החסימה, המפסידים הראשונים יהיו המפלגות עצמן אבל גם לפיד כורת בעצם את הענף עליו הוא יושב משום שבלעדיהן בוודאי שלא יהיה לו סיכוי לממשלה.
שתי המפלגות הללו פצחו בקמפיין נגדי חריף והזכירו לכולם שעדיף למצביעי השמאל לתת את קולם למפלגות הללו ולא ללפיד כי הם הרי בכל מקרה יישבו רק עם לפיד בממשלה. להגנתו טען לפיד כי לפי חישוביו, יש עשרות אלפי קולות צפים בין הגושים ואת הקמפיין שלו הוא מכוון אליהם ולא לשותפיו הטבעיים. מדובר בטיעון לא מבוסס משום שחמש מערכות הבחירות הוכיחו שדפוס ההצבעה מאוד קשיח מבחינת הגושים ואין כל כך הרבה קולות המתנדנדים בין הצדדים.
המלחמה החדשה הזאת שהתפתחה בגוש השמאל, מעוררת פתאום מעט אופטימיות בגוש הימין והסיבה לכך טמונה בין סעיפי החוק הסבוך הנושא את השם באדר עופר. מרצ והעבודה חתומות ביניהן על הסכם עודפים אך המפלגות הערביות וישראל ביתנו לא. עד לתחילת שבוע זה כשהמצב בשמאל התנהל על מי מנוחות, היה ברור שגם מרצ, גם העבודה וגם רע”מ יעברו את אחוז החסימה ולכן בחישוב מספר הקולות למנדט ייצא שגוש הימין יקבל כצפוי 59 ומקסימום 60 מנדטים.
אבל כעת עם ההתפתחויות החדשות, החל להתעורר הסיכוי שלפחות מפלגה אחת מגוש השמאל תשלם את מחיר היהירות של לפיד ותישאר מתחת לאחוז החסימה. הסכם העודפים לא יהיה רלוונטי במקרה כזה אבל הקולות שהלכו לאיבוד ונחשבים לקולות כשרים, יבואו בחישוב הכללי והמשמעות תהיה שגם גוש הימין ירוויח.
כלומר: אם מרצ או רע”מ יקבלו שלושה וחצי מנדטים ולא יעברו את אחוז החסימה, ייצא שכביכול גוש השמאל הפסיד שלושה מנדטים אבל קיבל בחזרה אחד וחצי מהחישוב הכללי, אך מצד שני גוש הימין הרוויח עוד מנדט וחצי מן ההפקר. עכשיו נתאר לעצמנו שלפיד יערוך משתה גדול עד שגם מרצ וגם רע”מ לא יעברו אחוז חסימה, גוש השמאל יאבד כמעט ששה מנדטים אבל כביכול יקבל בחזרה שלושה, ומנגד גוש הימין ירוויח רווח נקי של שלושה מנדטים שיעניקו לו רוב ברור להקמת ממשלה.
זאת גם הסיבה שהימין היה מרוצה מאוד מהמשבר ברשימה המשותפת אך מודאג מאוד משריפת הקולות של שקד והבית היהודי. על פי שיטת החישוב של באדר עופר, קולות כשרים של מפלגה שלא עוברת אחוז חסימה מתחלקים כביכול בשווה בין הגושים, מה שמהווה רווח נקי לגוש הנגדי.
המלחמה הפנימית בין לפיד לחבריו עשויה, אם כן, להיות המהלך הקריטי שאולי ישבור לראשונה את המשוואה ויהווה את הנחמה לתחזיות הקודרות שהיו מנת חלקנו בשבועות האחרונים בפרט ובשנים האחרונות בכלל. נתניהו לא היה יכול לחלום על מתנה טובה מזו.
נתניהו יושב בימים אלה ומתפלל שזה רק יימשך וכמה שיותר. לגוש השמאל גם כך אין אפשרות להקים ממשלה אפילו אם הוא יסתמך על קולות חד”ש, תע”ל ורע”מ גם יחד. אבל ככל שהמפלגות הללו ישמרו על כוחן יהיה זה גוש חוסם לנתניהו.
מנגד, ככל שלפיד ישאף להפוך את עצמו למפלגה הגדולה ביותר, כך הוא יגדיל את הסיכוי להטביע את חבריו במצולות אחוז החסימה ולהעניק לימין את השלטון על מגש של כסף.
2.
המבחן המכריע של גוש הימין:
נתניהו מבין שאם הפעם אין לו 61, אין סיכוי שזה כבר יקרה אי פעם. הקרב שלו הוא קרב חייו וקרב חיי הגוש כולו
ביום ראשון הקרוב בחצות הלילה, יסתיים המועד בו ניתן עדיין על פי חוק לערוך תעמולת בחירות. את היממות הבודדות שנותרו עד לרגע הזה מנצל נתניהו כדי להמשיך במסע שהוא עורך לאורכה ולרוחבה של הארץ עם משאית ה’ביביבא’ שנבנתה עבורו בתוך כלוב הזכוכית.
כפי שעשה בכל הסבבים האחרונים, נתניהו מנהל בעצמו את הקמפיין, מתווה את התוכן שלו ושולט על המסרים ועל דפי המסרים שמקבלים חברי המפלגה לפני הראיונות בתקשורת. נתניהו יוצא לשטח ומסתער על מעוזי הליכוד בתאבון בלתי מוסבר, במרץ נעורים מעורר קנאה ובאנרגיות בלתי נגמרות.
ההתנהלות של נתניהו בקמפיינים שלו היא של אדם הרעב להצלחה, שואף אליה בכל מאודו והוא מסתער בכל כוחו על כל בדל של סיכוי שיכול להביא אותו אליה. ההתנהלות הזאת עוררה ענין בכל מערכות הבחירות הקודמות אבל במערכת הבחירות הנוכחית מדובר לא רק בתופעה מרתקת וראויה להערכה, אלא במלחמת קיום מבחינתו של יו”ר הליכוד. הבחירות הללו גורליות מאוד עבור נתניהו. עתידו הפוליטי הגיע כעת לנקודת מבחן מסוכנת מאוד.
אחרי כל מערכת בחירות שהסתיימה בתיקו, היה לליכוד הסבר מדעי מפורט מדוע לא הושג הרוב הדרוש. בתחילה היו אלה אלף הקולות שהיו חסרים לבנט ושקד וגרמו להם לצנוח עם כמעט ארבעה מנדטים שלמים אל מתחת לאחוז החסימה. אחר כך זה היה ליברמן שלקח קולות ימין ועבר איתם לשמאל, אחרי זה סער ואלקין ואחריהם גם ימינה של בנט ושקד שלקחו גם הם את קולות הציונות הדתית והעניקו אותם לממשלה עם לפיד.
בליכוד הסבירו אז בהיגיון רב כי אם כל זה לא היה קורה, הרי שהיו 61 מנדטים להקמת ממשלת ימין. לשיטתם, יש בישראל לפחות 61 או 62 מנדטים של ימין אלא שבכל פעם התרחש משהו שגרם לחלק מהם לא להיכנס לקואליציה.
מנגד, הסקרים שנערכו לפני מערכות הבחירות הקודמות צפו לגוש הימין פחות משישים מנדטים והתוצאה הסופית אכן הייתה דומה. אך בליכוד מתעקשים לומר שהסקרים לא אמינים כיוון שבאמת יש 62 לימין אלא שבאופן טכני מישהו לקח אותם בכל פעם ומנע מהליכוד להקים איתם ממשלה.
במערכת הבחירות הנוכחית המציאות כבר שונה. מצביעי ליברמן וסער כבר לא נכללים מלכתחילה בסקרים כחלק מגוש הימין. מצביעי ימינה היו חלק מגוש הימין גם בבחירות הקודמות כשלא היה ידוע עדיין שזה מה שיעשו בנט ושקד ועל אחת כמה וכמה שבבחירות הללו הם כבר נמצאים בציונות הדתית או בליכוד או אפילו במפלגות החרדיות.
ובמילים פשוטות: הסקרים הנערכים היום, כבר כוללים בתוכם את מקסימום מצביעי הימין האפשריים. תומכי ליברמן, סער, אלקין או גנץ כבר בוודאי לא נכללים ב-59 או 60 המנדטים שיש לימין בסקרים, בעוד שמצביעי בנט ושקד כן נכללים וכמותם גם מאוכזבי ליכוד שהפעם החליטו לחזור הביתה ולמנוע מלפיד להקים שוב ממשלה.
הסקרים צופים אם כן תוצאה דומה לזו של המערכות הקודמות כשהפעם הם בנויים בוודאות על מקסימום הקולות שהימין יכול לייצר. מנגד, הפעם כבר לא נראה שיהיה מישהו שיקום ויערוק, לא נראה שיש מישהו במפלגות הקיימות שעשוי לקחת קולות ימין ולהעביר אותם לשמאל. וזה אומר שהפעם טענות הליכוד מצד אחד וטענות הסקרים מהעבר השני, עומדים יחד למבחן המציאות. בפעם הראשונה הוויכוח הזה עומד להיות מוכרע לכאן או לכאן.
אם אכן הימין יקבל למעלה מ-62 מנדטים על אף שבשמאל כל המפלגות יעברו אחוז חסימה, תהיה זו הוכחה ניצחת שליברמן, בנט, סער וחבריהם הם באמת האשמים בכך שעד היום לא היו כאן ממשלות ימין. מנגד, אם הסקרים שוב יוכיחו את עצמם והתוצאה תהיה תיקו ללא הכרעה, יסתתמו כל טענות נתניהו והליכוד, אי אפשר יהיה יותר לטעון שהבוגדים אשמים בסיכול ממשלות ימין, נתניהו יהיה חייב להודות שאין לו רוב במדינה התומך בו להקמת ממשלה.
אם תרחיש כזה באמת יתממש, סביר להניח שהוא יגרום לרעידת אדמה בתוך הליכוד. גם כך במצב כיום יש הרבה התנגדות לנתניהו בתוך המפלגה אף שכולם מיישרים קו. אבל אם המציאות תטפח על פניהם ובבחירות הללו לא תושג הכרעה, יפול שם האסימון שאין יותר סיכוי לשנות את המצב, נגמרו התקוות ואפסו התירוצים, במקרה כזה סביר להניח שיהיה מרד להדיח את נתניהו או לפרוש מהמפלגה.
משום כך, המסע שעורך נתניהו ברחבי הארץ כדי לקושש עוד קולות ולהוציא מצביעים פוטנציאליים מהבית, הוא מלחמה על החיים הפוליטיים שלו, זהו קרב של להיות או לחדול. זה לא סתם עוד קמפיין משעשע ולא סתם מרוץ לניצחון. הבחירות הללו הן אירוע דרמטי מאוד מאוד עבור הליכוד ועבור נתניהו. מבחינתו, כל קול נוסף שהוא יצליח להביא לליכוד זה עוד שאיפה מבלון החמצן שיאריך את ימיו.
יום שלישי הקרוב הוא יום משמעותי וגורלי במיוחד לגוש הימין וכתוצאה מכך לזירה הפוליטית כולה. שאלת ה-61 הופכת להיות בבחירות הללו משמעותית וגורלית במיוחד וזו לא מליצה. המפה הפוליטית הנוכחית גרמה לכך שהליכוד עומד כרגע בפני הזדמנות אחרונה בהחלט ויחד איתו גוש הימין כולו. אם ביום שלישי הקרוב גוש הימין לא מצליח להביא להכרעה, זה אומר שהמלחמה הוכרעה, שאין יותר סיכוי לעשות זאת שוב וחבל לנסות אפילו.
מה כן יקרה אז? קשה לדעת. הקלפים יהיו חייבים להיטרף ולהסתדר מחדש כדי לאפשר הקמת ממשלה כלשהי. אם ישראל תיגרר לבחירות שישיות סביר להניח שהן תהיינה שונות בתכלית ממה שראינו עד כה. מלחמת הגושים תצטרך ללבוש צורה אחרת עם שחקנים חדשים. ועל זה נתניהו נלחם, זה הדלק שמניע אותו כעת וגורם לו לפעול בכזו אינטנסיביות.
3.
המציאות שמעבר לפינה:
כשיתפוגג עשן הבחירות, נגלה שהשאלות הקשות המטרידות את אזרחי ישראל לא נעלמו
ובשולי המערכה האגרסיבית המגיעה השבוע לקו הסיום, נדמה שזה בדיוק הזמן להיכנס לקצת פרופורציות מול מבול הבטחות וההצהרות האופפות אותנו מכל כיוון ומכל שלט רחוב בקמפיין הבחירות החגיגי.
מצביעי הימין ותומכי השמאל מקווים בכל מאודם שהפעם תהיה הכרעה ותוקם ממשלה כלבבם. התקווה היא עד כדי כך חזקה עד שנדמה כי אם זה רק יקרה, ייגמרו ויסתיימו כל הצרות של עם ישראל.
אם ניקח את ההבטחות שמפזר נתניהו ונשלב אותן עם הלך הרוח השורר במסדרונות הליכוד וברחובות ריכוזי התמיכה שלו, נהיה בטוחים למעלה מכל ספק שבעוד שבועות ספורים יוכל כל זוג צעיר בישראל לרכוש דירה, הדלק יחולק בחינם ויישפך כמים, כל ערביי ישראל יברחו לירדן ומחבלי ארגוני הטרור יימלטו על נפשם לארץ גזירה. חיילי צה”ל המשועממים יועסקו במחקרי איכות סביבה וקיימות אקולוגית, בתי החולים יעמדו ריקים וחסרי מעש, מפעלי הייטק יפרחו בהמוניהם בקרית שמונה ודימונה והעולם כולו יעמוד בתור להצדיע למדינת ישראל. רק צריך שביבי יחזור והופ – תראו את כל זה קורה.
אם נאזין למסרים הנשזרים בין השורות של מצביעי השמאל נקבל תמונה אופטימית לא פחות. מבחינתם צריך רק להעיף את ביבי ואז כל צרות העולם יבואו על פתרונן. המלחמה הפוליטית הניטשת ברחובות ישראל מצליחה לסמא את עיניהם של אזרחים רבים ולגרום להם קצת לנתק קשר עם המציאות בכלל ועם המלחמה האמיתית המשתוללת ברחובותינו בפרט.
אם נהיה כנים וקצת ריאליים, נבין שמחירי הדירות לא עומדים לרדת בטווח הזמן הנראה לעינינו ולעיני צאצאינו, ארגוני הטרור שצמחו כאן לממדים מפלצתיים בחסות ממשלות ימין לא מתכוונים לקפל את הנשק ולהיעלם, יוקר המחיה לא עומד להסתיים כבמטה קסם ואם תיתקלו במישהו שחושב שאחרי הבחירות יירדו מחירי הרב קו, החד פעמי או השתיה המתוקה, כדאי שתיקחו אותו רגע הצידה, תנו לו מים קרים בכוס רב פעמית ותכינו אותו בעדינות לקראת הנחיתה לקרקע המציאות. לטובתו.
את כל מה שנתניהו והימין מבטיחים היום, הם יכלו בקלות ליישם בשנים הארוכות שהם היו כבר בשלטון אבל אם הם לא עשו זאת עד היום אין סיבה שיעשו זאת בהמשך, זה כנראה בלתי אפשרי או לא מספיק חשוב. גם הממשלה שהבטיחה להיות ממשלת שינוי, הצליחה להיות ממשלה של הרבה דברים אבל שינוי הוא לא אחד מהם.
ביום שלישי הקרוב ישראל תעצור את נשימתה ותצפה לראות מה ההכרעה הגורלית. אן ספק שזו אכן הכרעה גורלית לכאן או לכאן, אבל מאחורי הדי ההתלהבות ועשן המתח הפוליטי, מחכה לנו מציאות שאף אחד מהשחקנים בהצגה המותחת לא יכול ולא רוצה לשנות.
לכן רגע לפני שזה קורה, כדאי שננמיך ציפיות ונזכיר לעצמנו שוב, שלא על הפוליטיקאים בשר ודם תקוותנו ולא עליהם יהבנו. הם מספקים לנו הצגה נהדרת שאנחנו גם חלק ממנה, אבל בסופו של דבר זו הצגה. הכתובת לשינוי אמיתי לא נמצאת בכנסת וגם לא בקלפי.
הטור פורסם במוסף ‘יתד השבוע’ מבית יתד נאמן
בכל שבוע ושבוע מחכה למאמר של יוסף טיקוצ’ינסקי.
יישר כוח על הניתוח של הדברים!