הקמפיינרים האמיתיים / יוחאי דנינו מסכם את הבחירות ואת הזווית החרדית

את זרי הפרחים בסיומה של מערכת הבחירות הנוכחית, רווית השעמום וההתעניינות, חבר הכנסת ויושב ראש ‘עוצמה יהודית’ איתמר בן גביר, צריך לשגר בראש ובראשונה לקמפיינרים הראשיים שלו, חברי הכנסת ממפלגות השמאל בכלל ומהמחנה הממלכתי בפרט.

עד לפני כשנה, בן גביר עוד היה כמעט מנודה בציבוריות הישראלית. אבל בשנה האחרונה כשהביטחון האישי בשפל, כשהדם נשפך ברחובות כמים, חברי הכנסת משמאל ידעו בעיקר להפחיד את הציבור ולאיים עליהם מפני ה”פירומן שיכול להלהיט את הרוחות” ומהימין הקיצוני שמאיימים לפרק את כיפת הזהב ולהפחיד את ידידתנו הגדולה ארצות הברית.

האמירות הללו נגד בן גביר היו יכולות אולי לתפוס בזמנים אחרים, אבל כששר הביטחון מחבק את אבו מאזן, כשהטרור הרים ראש והשר לבט”פ הפך לדמות הזויה ולא רצויה, בן גביר הפך לאט לאט לאהדת העם.

במשך החודשים הוא צבר לעצמו את האהדה, עשה כל מה שצריך כדי לבנות תשתית טובה, ולקראת הבחירות לכנסת ה-25 הוא כבר הפך לתגלית שאיימה אפילו על שלמות הליכוד. “אני מקווה שאכנס לכנסת” אמר אחד ממועמדי הליכוד בעשירייה השנייה ומה שהיה נראה כהלצה, הפך עד מהרה למציאות עצמה.

במוצאי יום הבוחר, עוד בטרם ההכרעה ברורה בנוגע להרכבת הממשלה, תוצאה אחת כבר ברורה בלי כל ספק: דווקא הקמפיינרים שהזהירו שוב ושוב מבן גביר, עשו לו את העבודה והפכו אותו לאלטרנטיבה. דווקא יריביו משמאל, אלו שענו להגדרה “גורם מדיני” או בטחוני, עשויים למצוא את עצמם יושבים על הספסלים האחוריים של האופוזיציה, בעוד הוא ייהנה מהילת מנצחים.

כמה אירוני שדווקא חבורת הגנרלים, החל מגנץ – דרך אייזנקוט ועד הדמויות הביטחוניות שביטחונה של ישראל הוא למרות עברם ולא בזכותו, מתפללים בציפייה דרוכה שהמפה הפוליטית תשתנה ומפלגת המחבלים בל”ד תעבור את אחוז החסימה, ובכך יימנע מיושב ראש הליכוד בנימין נתניהו להרכיב ממשלה. אלו שבעבר לחמו נגד מחבלים, התפללו כעת לניצחונם של המחבלים במטרה לעצור את הניצחון של הימין. אוי לה, לבושה.

אבל בעוד בן גביר מסמן את הפן הביטחוני, המפלגות החרדיות מסמנות מצב דומה באזרחות. מה לא אמרו עליהם, “בטלנים” קרא להם ברקוביץ שזכויות ההמרצה להצבעה למפלגות החרדיות כתובות ללא ספק גם על שמו. “לזרוק אותם למזבלה” קרא ליברמן בבחירות הקודמות, אבל פעולותיו בממשלה המתפזרת חידדו את העובדה שהוא כלל לא צחק.

גם יועז הנדל שר התקשורת היוצא, שהסית והדיח נגד גדולי האומה, גדולי וחכמי התורה, היה ללא ספק אחד הקמפיינרים הטובים שהמריצו את הציבור החרדי אל הקלפיות ואיך אפשר לשכוח את השר לשעבר מתן כהנא שהתפטר מהממשלה כדי לשמור על היציבות השלטונית ושילם בכיסאו כשמאז מעמדו רק התדרדר וכעת עשוי למצוא עצמו בשוליים האופוזיציוניים.

לא מעט ביקורת ספגו חברי הכנסת מהמצביעים החרדים, אבל בסופו של יום כשהבינו שהמלחמה היא על ציפור הנפש, המצביעים יצאו בהמונם כדי להצביע למפלגות חרדיות. תחושת הזעם והנקמה שפעפעה בהם, הייתה חזקה מכל מרפסת שלא אושרה, או מכל תחושת בגידה מול אוקראינה הסגורה וילדים שנזרקו על גבולות בלארוס, בדרך לציון רבי נחמן.

במשך חודשים ארוכים במפלגות השמאל ואלו שקוראים לעצמם מרכז, חיפשו אלטרנטיבות חרדיות, ולשם כך אפילו במפלגות כמו ‘יש עתיד’ ו-‘העבודה’ ניסו לפנות למצביעים החרדים.יות, כאילו שהם יהוו בית לציבור החרדי, אבל הציבור החרדי השיב בשלילה לכל ניסיון שכזה, מבהירים שהם יודעים טוב יותר מה נכון לנו ואדרבא, הקמפיינרים הטובים ביותר עבור המפלגות החרדיות, היו דווקא אלו שישבו בממשלה הנוכחית.

בימים הקרובים ידובר לא מעט על המנצחים והמפסידים, אדריכלי הניצחון והוגי גוש הימין, אבל כבר עכשיו אפשר לומר: המפלגות החרדיות הכו את כל התחזיות. שלא תבינו לא נכון, אווירת הנכאים ששררה במפלגות הללו במהלך השבוע וחצי האחרונים, לא הייתה רק אווירת גיוועלד, אלא מצוקה אמיתית שמקורה בשאננות.

מצביעים חרדים רבים התלבטו עד לרגע האחרון אם ללכת ולהצביע, אחרים כבר חשבו ליתן את קולם למפלגות אחרות, קורצות יותר, אבל בסופו של דבר ברגע האמת הם לא יכלו לעמוד מול גדולי ישראל ודמעותיהם.

ההתגייסות ההמונית התבטאה גם במערכת המופתית שניהלה אגודת ישראל, זו שלא מעט ניבאו שקולותיה יתפזרו בין מפלגות אחרות. מערכת הקהילות שמתעדכנת בזמן אמת, ידעה לפלח את הנתונים בזמן אמת, בצורה המדוייקת ביותר ובכך הביאו למיצוי הקול החרדי וזה עוד לפני ההתייחסות להתגייסות הגדולה של חסידי גור, שפשטו על הארץ כאש בשדה קוצים עברו מעיר לעיר והוציאו מהבתים את כל מי שרק היה אפשר ומחקו באחת את השאננות בציבור החרדי והביאו עשרות אלפי מצביעים חדשים.

גם ההתחזקות של אגודת ישראל בתוככי חב”ד והעלייה הגדולה בקולות בריכוזי החסידות השונים, למרות הכמיהה הטבעית לעוצמה יהודית והציונות הדתית, ראויים לציון. בשקט בשקט, גם בחב”ד נראה היה שנרדמו על המשמר, אבל בשבוע האחרון גם שם אירע המהפך ואם לפני שבוע היה נראה כי יהדות התורה לא קיימת שם כמעט, התוצאות הוכיחו: עלייה משמעותית לאגודת ישראל, בניגוד לכל ההשערות.

ובפלג השני של יהדות התורה, גם אנשי ‘דגל התורה’ עשו את הבלתי ייאמן. אם ביום שאחרי הסתלקותו של מרן הגר”ח קנייבסקי זצ”ל היו מי שחשבו כי הסתלקותו תביא להתפרקות, תוצאות הבחירות הוכיחו להיפך. מורשתו איתנה. מרן ראש הישיבה הגרי”ג אדלשטיין, על אף גילו המופלג, התגייס בכל כוחו בצורה שכמותה לא נראה מעולם, והביא למהפך.

לראשונה בתולדות ‘דגל התורה’ המוני אברכים קיבלו הוראה ברורה לסגור את הגמרות ולהרים את הסטנדרים, כינוסי הבחירות הפכו למלחמת מצווה, וההוראות שיצאו מהקודש פנימה היו ברורות: זו מלחמה על הבית וכך בעוד הפרשנים מטעם דיווחו על חוסר יכולת להוציא כמה עשרות אלפים אל רחובות העיר בני ברק, התוצאות הוכיחו שלא רק שאין בעיה כזו, אלא ההתגייסות הייתה גדולה מתמיד.

במפלגת ש”ס, ההתגייסות הייתה משמעותית לא פחות, אולי אפילו יותר. רבנים שמעולם לא חשבו להביע תמיכה, כאלו שאפילו בחייו של מרן הגר”ע יוסף זצ”ל, סירבו לבקשות להצטרף לשורות החותמים ונימקו זאת מסיבות אידיאולוגיות, הבינו שהם כבר לא יכולים לעמוד מנגד, בזמן שעל כף המאזניים מונח גורלה של היהדות החרדית. התמיכה שהייתה כמעט מקיר לקיר, הביאה לתוצאה שאנשי המספרים ידעו אותה בשבועות האחרונים: ש”ס בדרך למספר דו ספרתי. קמפיין הגיוועלד, והקמפיין המקצועי בכלל, רק נתן את היכולת לספק את הסחורה.