יותר משנה אחרי שקרס בשמחת החלאקה לבנו, נפטר האברך הרב מרדכי ששון ז”ל, והותיר אחריו אלמנה ושלושה יתומים כשהגדולה שבהם בת חמש. עכשיו היא בדירה השכורה שלהם, מנסה לסייע לאמה האלמנה השבורה, לטפל בשני אחיה הקטנים, האחד כבן ארבע, ואחת נוספת כבת שנה.
“הכל התחיל בשמחת החלאקה לבן היחיד שלו”, מספרים בני המשפחה. “הרב ששון ורעייתו מרים שתלבחט”א, נסעו יחד עם בני משפחה נוספים, לחגוג את החלאקה במירון, שם גזרו את מחלפות ראשו ברוב שמחה של מצוה. הם רקדו ושרו, שתו ‘לחיים’ וטעמו דברי מאפה, וכששבו לבני ברק, ביקש רבי מרדכי להכניס את בנו לחיידר, כשהוא עטוף בטלית.
“הוא הרים את הילד ויצא אתו מהבית, אבל קרס. הוא לא הצליח להחזיק אותו. זה היה מאוד מוזר. הרב מרדכי היה אדם בריא, הוא היה לומד חצי יום בכולל ובחצי היום השני היה עובד בעבודות פיזיות. אומנם מאז תקופה הקורונה הוא התקשה למצוא עבודה, ולאחר מכן גם החל לסבול מחולשה. חשבו שזה ‘פוסט קורונה’ אבל אף אחד לא חשב שזה יגיע למצב שהוא לא יצליח להרים ילד בן שלוש…”.
לחצו כאן כדי לסייע לשלושת היתומים ולאלמנה הצעירה של הרב מרדכי ששון
בני המשפחה מספרים שמאז אותו שמחת חלאקה והאכזבה שבסופה, הוא החל לעבור סדרת בדיקות שהעלו חרס בלבד. הרופאים לא מצאו את הסיבה לחולשה שהלכה והתגברה.
“זה הגיע למצב שהוא שכב במיטה ימים שלמים, ואף אחד לא ידע מה קרה לו. חשבו שזה ‘מונו’, חשבו שזה דיכאון, אבל כשעשו בדיקות שוב ושוב, גילו לבסוף שהוא סובל מהמחלה הארורה, ומזן אלים במיוחד של מחלת הסרטן ל”ע.
בשלב זה החלו הטיפולים. מרדכי התייסר בטיפולים קשים ומרים, היה זה טיפול ניסיונו שעלה הון. במשך תקופות הוא היה מתאשפז יום יום ב’תל השומר’ לאשפוז יום, וסובל שעות ארוכות.
בתקופה האחרונה כבר הבינו שהטיפולים לא מועילים. מרדכי שכב בביתו ונח, הטיפולים פחתו, והוא זכה לראות את ילדיו יום יום.
כשהם היו חוזרים הביתה מהגנים, הם היו רוצים לחדרו, פוגשים אותו כשהוא מתייסר במיטתו. והוא, האיש שתמיד היה משמח את כולם ומשרה סביבו אווירה טובה, לא אכזב גם הפעם. הוא היה מחייך אליהם בשארית כוחותיו, ומבקש מהם שילכו בדרכי ישרים, גם אם אבא לא נמצא בשטח כדי להדריך אותם…
קצת אחרי חג השבועות האחרון, מצבו של הרב מרדכי ששון התדרדר. הוא הובהל לבית החולים, כשהוא בהכרה מלאה, ומרגיש במלוא העוצמה את ייסורי המחלה הנוראים. שם, בבית החולים, הוא היה מאושפז שבוע נוסף, במהלכו עשה את ההכנות האחרונות לפרידתו מהעולם הזה.
בידיו הוא החזיק דף ועט, ובמשך זמן רב שחזר את כל קורותיו בניסיון לזכור למי הוא חייב כסף: “אני לא רוצה לעזוב את העולם הזה כשאני חייב כסף לאנשים”, הוא בכה. בני המשפחה הבטיחו לסייע לו בהחזרת כל החובות, אבל הוא נפטר לפני שהם הצליחו למלא את הבטחתם.
ברשימה הכניס מרדכי את כל החובות שצבר בתקופת הקורונה כשלא היתה לו עבודה, גם החובות שצבר לאחר מכן כשהתקשה לחזור לשוק העבודה וכשגופו החל להיחלש עוד ועוד.
כל ההלוואות מכספי הטיפולים נכנסו ברשימה, וגם החובות הקטנים, 40 אגורות למכולת כשפעם לא היה למוכר עודף להחזיר לו והם סיכמו שהוא ישלם בפעם הבאה… חצי שקל לקופת הקפה בכולל בו למד, משום שפעם הכין כוס קפה ושם לב שאין לו את חצי השקל שהיה בטוח שיש לו כדי לשלם על כך…
עכשיו בני המשפחה מתאמצים מאוד להחזיר את כל החובות, אבל חוץ מהחובות יש להם גם את עול הדאגה לאלמנה השבורה והרצוצה שפוכרת את ידיה בחוסר אונים, ואת שלושת ילדיו שהגדולה מביניהם בת חמש בלבד, ורק עכשיו מתחילה לעכל מעט את גודל הטרגדיה שפקדה אותה ואת משפחתה.
הילדים חוזרים הביתה מהגן, רצים בשמחה למיטתו של אבא, ומתאכזבים בכל יום מחדש לגלות שהוא לא נמצא. הבכי והדמעות מבקרים פה יום יום, למרות שכבר עבר יותר מחודש מאז נפטר לבית עולמו.
המשפחה מתגוררת בדירה שכורה, עול הפרנסה היה מונח על כתפיו של הרב מרדכי באופן בלעדי. לרעייתו האלמנה אין עבודה, אין לה בית, אין לה חסכונות או רכוש. כל מה שיש לה זה שלושה ילדים יתומים, שתי בנות ובן, שאותם היא צריכה להאכיל, להלביש, ולהעניק להם את המינימום הבסיסי ביותר, מבלי שיש לה בכלל כיוון מחשבה מהיכן תוכל להביא את הכסף הנדרש לשם כך באופן יומיומי.
לחצו כאן כדי לסייע לשלושת היתומים ולאלמנה הצעירה של הרב מרדכי ששון
