דברי המרצה הנודע הרב שניאור אשכנזי, מתוך שיעורו השבועי:
שבוע שעבר, בטקס ההלוויה של הנייה, נשיא איראן חמינאי תועד מסתכל לשמיים כל הזמן. ראיתם? הוא לא יודע מאיפה ייפול עליו הטיל. אבל ברוך השם זה אנחנו. אבל מה יהיה איתנו? גם אנחנו. ערים גדולות ובצורות בשמיים, פתאום האויב נמצא בשמיים. על זה משה רבנו מדבר עלינו. על תשע”ד, שהאויב לא מגיע מהעפר, לא מגיע מהאדמה, הוא מגיע מלמעלה. זה מפחיד, מה לעשות?
אמר הרבי פעם בשבת עקב תשל”ז: זה הגדולה של משה רבנו. הוא לא מטשטש את האיומים, הוא לא מכחיש את האיומים. הוא לא אומר “ארץ ישראל בטוחה, בארץ ישראל אין שום איומים”. משה רבינו אומר משהו אחר: יש איומים, אבל אתם יותר גדולים מהאיומים האלה. יש איומים, אבל יש מי ששומר. כי המקום הזה הוא הארמון של הקדוש ברוך הוא. בארמון אי אפשר להזיז כיסא בלי הרשות של המלך. הארמון זה הבית של המלך. בארמון אתה לא יכול לזוז, לא יכול להזיז יד או רגל שלא לפי הכללים.
אומר משה רבנו: אמת, ארץ ישראל זה לא מקום שאין בו קשיים, זה לא מקום שאין בו פחדים. אדרבה, אנחנו דיברנו פעם שארץ ישראל זה דווקא מקום שיש בו קשיים. למה? כי איפה שיש קושי יש בקשה. איפה שיש קושי אתה זוכר את המגבלה שלך. ומה אתה עושה? אתה מרים עיניים לשמיים. בכוונה הקדוש ברוך הוא שם אותנו.
פעם אנחנו דיברנו על זה, שכשאתה מסתכל על המפה של המזרח התיכון, הקדוש ברוך הוא שם אותנו בנקודה הכי בעייתית במזרח התיכון. לא רק בגלל השכנים, הרבה לפני השכנים, בגלל המים. זה המקום היחיד במזרח התיכון שאין בו מים. גם ארץ מרעה, גם ארץ חקלאית, ומצד שני אין מים. אי אפשר להתקיים פה. לכל השכנים שלנו אין את הבעיה הזאת: ללבנון, ארץ גבוהה, יש מים. לסוריה יש את החידקל, למצרים יש את הנילוס. לכולם יש מים. אנחנו גם ארץ מקנה, גם ארץ חקלאית, צריכה הרבה מים, וגם אין מים.
מה הנקודה? הנקודה היא שפה אתה לא שוכח מי אתה, כי פה אתה צריך לבקש. איך אנחנו מברכים את הקדוש ברוך הוא? “בורא נפשות רבות וחסרונן”. אנחנו מודים לו שברא אותנו חסרים. כי רק בזכות זה אנחנו לא טיפשים, רק בזכות זה אנחנו לא שוכחים מי אנחנו ומה אנחנו. כשלאדם יש, הוא מתמלא בעצמו. כשהוא חסר, הוא קולט כמה הוא מוגבל. אז הוא מרים את העיניים: “ריבונו של עולם, תעזור לי”.
הקדוש ברוך הוא שם אותנו דווקא במקום הזה כי כאן אין טעויות. כאן אתה זוכר שזה של המלך, כאן אתה זוכר שפה יש בעל הבית. פה אי אפשר לזוז. אז ממילא משה רבנו מזהיר אותנו מראש: יגיעו האיומים בשמיים, אל תפחדו. כי למקום הזה יש בעל הבית.
לא האיראנים קובעים, ולא הסורים קובעים, ולא החיזבאללה קובעים, ולא אף אחד קובע. הקדוש ברוך הוא קובע.
אז מה צריך לעשות? צריך להתפלל, צריך לפנות לבעל הבית. צריך ללמוד תורה, להוסיף בתורה ולהוסיף בצדקה ולהוסיף בביטחון. וכשעושים מה שצריך, נקשרים אליו, זוכים לכל הברכה מלמעלה.
אז כבר בפרשת השבוע הוא מתייחס לאיום הזה של הכטב”מים, והוא אומר מה לעשות: כשאתה בלחץ, אל תגיד “אין כלום”. אל תכחיש. יש איומים, יש מתחים, יש דאגות. זה המקום שהקדוש ברוך הוא שם אותנו. אבל זה גם ההזדמנות למצוא אותו. הקושי הזה, שיהיה, זה הזדמנות גדולה לסלק את האשליה של הביטחון העצמי ולפתח ביטחון אמיתי במי שהוא בעל הבית, במי שיש לו הכל, במי שהוא באמת יכול לתת.
למה? מה, בקום המדינה יכולנו, חצי מיליון איש, בדרך הטבע להחזיק נגד 400 מיליון מוסלמים? 21 מדינות מוסלמיות מסביב לשכונה הזו, ממרוקו ועד סודן? יכולנו להחזיק פה לבד? מלחמת ששת הימים, יום כיפור, מלחמת המפרץ, יכולנו לעבור לבד? 40 טילים, אין פגיעות? זה נורמלי? זה בדרך הטבע?
כל מה שקורה פה, אומר משה רבנו: “כאשר יישא איש את בנו בכל הדרך אשר הלכתם עד בואכם עד המקום הזה”. נשא אתכם. אז מה אתם מתלוננים? דאג לכם למים, ללחם, ימשיך לדאוג הלאה.
אמר הרבי בשיחת עקב תשל”ז: משה מספר באריכות הדיבור אודות חוזק הגויים כדי ללמד את היהודי שעל אף כוח הגויים הגדולים, והעובדה שעל פי טבע איננו יכולים להם, כמו שאמרו המרגלים. אומרים ליהודי: לא, יש לכם מעלה גדולה משום ש”השם אלוקיך הוא העובר לפניך”. איך אומרים? אני קטן אבל הכיסא גדול. אני קטן אבל הבוס גדול. וניתנו כל הכוחות לנצח אותם. עצם העובדה שיש ביהודי החלטה שהוא מנצחם, תגרום לו לגבור עליהם.
אז זה רק הייתה הקדמה. מה לעשות אם יהודי מרגיש פחד? זה נורמלי להרגיש פחד. משה רבינו אומר: זו ארץ מאתגרת, כי פה דברים הולכים. יש שליחות, יש יעד. איפה שיש משימה, דברים לא הולכים חלק. יש דרישות. אבל מצד שני גם יש ממי לבקש, יש ממי לדרוש. יש בוס, יש מלך, יש בעל הבית. מתקשרים איתו, מתחברים איתו, וממילא זוכים לשפע, להצלחה, לביטחון בכל המובנים.
