בבוקרו של יום צום תשעה באב התקיים הדיון בבית המשפט על המשך מעצרם של הלוחמים משדה תימן, שנחשדו בהתעללות במחבלים. כאשר בסיומו הודיעה הסנגוריה הצבאית כי הגיעו להסכמות עם התביעה על שחרורם למעצר בית עד ליום חמישי הבא, לשם מיצוי החקירה בנושא. בדברים שנשא מרן ראש הישיבה הגר”מ מאזוז בצאת הצום, התייחס ראש הישיבה בין היתר לפרשה שהסעירה רבים, ובמה צריכים להתחזק בעת הזו.
את דבריו בחר ראש הישיבה לפתוח, ולדמות את מארעות הזמן למשל אשר מספר על יער בו שכנו חיות, ואירעה בו עצירת גשמים. האריה, מלך החיות אמר לחיות כי יבואו וידיעו לו את מעשיהם שאינם טובים, וכך ידע בשל מי הרעה הגדולה הזאת. חקר האריה, עד שבאה הכבשה ואמר לאריה כי נכשלה בעבר ב”עוון נורא”. והעוון הנורא הוא שפעם מצאה בנעליו של בעל הבית מעט תבן, והייתה רעבה, ואכלה את התבן שעליהם. זעק עליה האריה ואמר: “מרשעת, בגללך עצירת הגשמים. מרשעת!”. וטרף אותה. כך הוא המשל.
הגר”מ מאזוז המשיך, ואמר: “המשל הזה, הוא על הדור שלנו. ברוסיה, פוטין הורג מאה וחמישים אלף בני אדם, על דברים בטלים. אומר להם: “זו אדמה שאני רוצה אותה בשבילי”. ואתה? “לא, אני, אני!”. והערבים, עושים לנו כל הצרות שבעולם. אבל כאשר ארבעה או חמשה יהודים, נתנו מכות לערבים, “אהה”… עכשיו כל העולם כולו, מתקומם. זה “תעיתי כשה אובד בַקָּש” (תהלים קי”ט, קע”ו) – השה אובד, בגלל קצת קש… והם, לא עשו כלום”.
ניתן לציין שכפי שכבר פורסם בבוקרו של צום תשעה באב עצר ראש הישיבה באמצעם של הקינות, בשל שיחה דחופה עם עורך דינם של הלוחמים העצורים משדה תימן אפרים דמרי, שהתקשר לעצה וברכה קודם הדיון במשפט הלוחמים. עורך הדין דמרי סיפר לגר”מ מאזוז שכיון שממשל ביידן ובית הדין בהאג מעורבים בדבר, יש צורך בהרבה תפילות. ראש הישיבה בירך את הלוחמים, והשיב לעורך הדין מה לומר בדיון בביהמ”ש. לאחר הקינות, התקשר שוב עו”ד דמרי לגר”מ מאזוז, לבשר לו על כך שהלוחמים שוחררו לביתם, וביקש להודות לרב על עצתו וברכתו.
כעת בדבריו חשף ראש הישיבה לראשונה את שיחתו עם עורך הדין, והגיב לפרשה: “אמר לי עורך הדין: “מה אני אגיד להם? מה אני אגיד להם?”, אמרתי לו: “תגיד להם שכתוב בגמרא (סנהדרין ע”ב ע”א): הבא להורגך, השכם להורגו”. אז הוא אמר להם את זה, והם אמרו: “אוו זה לא ידענו”, וקיבלו את זה. הם לא ידעו שיש בגמרא דבר כזה””.
“אבל היה מעשה דומה, באי ג’רבא” המשיך הגר”מ מאזוז, וסיפר “בג’רבא היה מעשה ביהודי אחד, שהעבודה שלו היה ספר בתונס. והנה יום אחד בא ערבי, נכנס לחנות, תקע בו סכין, הרג אותו וברח. אבל הערבים שהיו שם, לא נתנו לברוח. הם תפסו אותו והעבירו אותו למלכות – העבירו אותו למשטרה. אז ראש המלכות בתונס, קרא לרב – רבי חיים מאדאר ע”ה, שהיה הרב הראשי בתוניסיה. אמר לו: “תגיד לי, מה כתוב בתורה שלכם על מי שהורג נפש?”, אמר לו: “אני לא אגיד לך כלום. אין לנו זכות לדון דיני נפשות. צריך סנהדרין של פעם”. אמר לו: “אתה לא תדון. רק תגיד לי מה כתוב בתורה”, אמרו לו: “איפה כתוב? לפני אברהם אבינו או אחרי?”, אמר לו: “זה לא משנה לי”. אז אמר לו: “כתוב בפרשת נח (בראשית ט’, ו’) ‘שופך דם האדם, באדם דמו ישפך'”. אמר לו: “אני לא מבין עברית, תתרגם לי”. אז אמר לו: “יבזזע דם אלבנאדם, בלבנאדם דמו יתבזזע” – מי שהוא שופך דם של בן אדם, על ידי בני אדם (כלומר על ידי דיינים או על ידי שופטים), ישפכו את הדם שלו. אז אמר לו: “זה מספיק. אני אכתוב את זה בערבית, ומישהו יתרגם – יקרא לך את זה. ואתה תחתום ש”זה מה שאמרה התורה”, זה הכל”. אז אמר לו: “טוב”, והוא חתם. אחרי כמה ימים מצאו את אותו הגוי, תלוי. תלו אותו. לא יתכן שיעשה מה שירצה”.
“התורה שלנו” אמר ראש הישיבה, “מקובלת על כל העולם כולו. והתורה שלנו אומרת: “הבא להורגך, השכם להורגו”. קל וחומר שהמחבלים האלה של היום – שכביכול “פגעו בהם” – שהם מתפארים בזה שהם רצחו, ואנסו, וגנבו, וגזלו, ועשו את כל התועבות שבעולם. ורק בא יהודי אחד, ונתן להם מכה; “אהה, סכנה!”. זה “תעיתי כשה אובד בַקָּש””.
“לכן, הקב”ה יתן לנו כוח לדעת לענות, ולא להתרפס ולהתייפייף בעיני האומות. לא לפחד! אמר לי ר’ בנימין שברדיו אומרים שבכל זאת הם עדיין תובעים אותנו. מי תובע אותנו? כל גוי בעולם תובע אותנו… הם, כולם צדיקים. כולם “נקיי כפים וברי לבב”. רק אנחנו אלה שלא בסדר… הקב”ה יתן להם כפעלם וכרוע מעלליהם. הם תובעים אותנו?! ה’ יתביע אותם בים. “טבעו בארץ שעריה, אבד ושבר בריחיה, מלכה ושריה בגוים” (איכה ב’, ט’)”.
הגר”מ מאזוז הדגיש: “אבל אין תורה. כל זה מפני שאין לנו תורה! אם אנחנו נעמוד על דברי תורה בחוזק, אף אחד לא יעמוד בפנינו. אף אחד לא! “איש אחד מכם ירדוף אלף”. ככה אמר יהושע לעם ישראל בסוף ספר יהושע – “איש אחד מכם ירדוף אלף” (יהושע כ”ג, י’)”.
הגר”מ מאזוז סיים, וקרא: “לא לפחד! איך אומרים כל הזמן? “עם ישראל לא מפחד, שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד”. אם לא נפחד, אז בעזרת ה’ אנחנו נזכה בכל מקום שנלך. כל מקום שנלך, אנחנו נהיה המנצחים, נהיה הצדיקים, נהיה הישרים, לעיני כל אומות העולם. ולרבות גם בעיני רוסיה, שהיא מותר לה לרצוח מאה חמישים אלף טליבנות או אנשים מאוקראינה. היא מותר לה. אבל היא באה אלינו: “אה? איך אתם לקחתם קצת קש?”, קצת קש?!”… חתם ראש הישיבה.
